דין אכילת חינם במקרה של אבטלה


על פי רוב, לאנשים האלו שהולכים לכל אירוע חינמי זמין אנו קוראים בשפת הבריות "אוכלי חינם". אוכל-חינם יכול להיות השכן שלכם, חבר לעבודה, או אפילו בן משפחה. יש לכבד אותו מתוקף קרבתו ומהחשש שהוא מקושר לכל מי שאתם מכירים, אך יש לשמור ממנו מרחק ביטחון למען שמכם הטוב. חיבוק בפומבי עם אוכל-חינם ילווה בהכרח בקריצה סודית לאדם שלישי הנוכח בזירה - קריצה מרמזת שאין בה כדי להעליב את אוכל החינם, אך יש בה כדי להתריע על מודעות מוחלטת לסיטואציה.

במקרים קיצוניים דין אוכל-חינם הוא אחר, וזהו כמובן המקרה שלשמו התכנסנו: אבטלה (פרילאנסרים נכנסים תחת הקטגוריה, אנשים שמרוויחים ממש מעט נותרים בחוץ*). מובטלים חייבים בהכרח לנסות ולאכול חינם בכל הזדמנות שניתנת להם, אך עדיין נדרשת מהם מיומנות עדינה של ברירת האירועים וסירוב להצעות לסירוגין.

ועל מנת להמחיש את התיאוריה המתפתחת כאן, הערב, למשל, תתקיים בדלאל מסיבת השקת גיליון האנשים הסקסיים של טיים אאוט. כחברת מערכת העיתון לשעבר הוזמנתי לאירוע המתהדר במשקאות חינם. אני לא נמנית  עם 100 האנשים הסקסיים של תל אביב, וגם לרשימת הקולים לא נכנסתי, אבל הסטטוס התעסוקתי (או ה"א-תעסוקתי") שלי מאפשר לי ללכת ולחגוג -  את הסקסי, את הקוּל ובעיקר את הבר הפתוח – מבלי להימנות עם קבוצת אוכלי החינם.

כי כשאתה מובטל, אתה לא אוכל חינם. אתה אוכל חכם.

נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת


* אנשים שמרוויחים ממש מעט הם או א': סטודנטים, ואז הם אוכלים אצל אמא, או ב': פראיירים, ואז בעיה שלהם, או ג': מקדמים את הקריירה על חשבון המינוס ואז בעיה שלהם. 

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

ההתחלה

אני ויטו ספטפורה