כשאתה מובטל, את זה כבר סיכמנו, יש לך הרבה זמן. וכשיש לך זמן, אפילו אוצר המילים שלך משתנה. לא בגלל שיש לך זמן לקרוא וללמוד מילים חדשות. פשוט כי יש לך זמן להתכוון למה שאתה אומר. כשיש לך עבודה ואתה אומר לחברת הכבלים שלך, למשל, שאתה רוצה להתנתק, אתה לא באמת מתכוון לזה. אתה אומר את המילים: "אז תנתקו אותי וזהו", אבל מה שאתה באמת רוצה להגיד זה: "באמא'שכם, יש לי עבודה, אין לי זמן לזה, תעשו מה שצריך לעשות ותעזבו אותי בשקט".
כשאתה מובטל, "אני רוצה להתנתק" משמעו: "חבר'ה, אני, יש לי את כל הזמן שבעולם להפוך אתכם לפרויקט האישי שלי, אז אתם תורידו לי 50 אחוז מהמחיר וגם תשלחו לי את אחד מהברים האלה של מי עדן שאתם שולחים ללקוחות חדשים. בצבע כחול. עם עיטורי פרחים. בבקשה" (כי גם יש לך סבלנות להגיד מילים כמו "בבקשה" ו"אני אמתין, אין בעיה").
לכן, כשהוצאתי מפי המובטל את צמד המילים "אני אתבע", במוחי החצי רדום (7:30 בבוקר, לא פחות) ידעתי שיש לי את הזמן לעשות את זה. גם סוכנת הביטוח השתכנעה בכוונותיי הכנות ונשברה תחת החקירה הצולבת.
כמה מאות שקלים פחות משם, אני מרגישה כמו המובטלת המסוכנת בעולם. החיים קצרים, אבל האבטלה קצרה יותר, ואני עוד לא מיציתי רבע ממנה. מל גיבסון אמר: "אתם יכולים לקחת את החיים שלנו, אבל לא תיקחו לנו את החופש". ובכן, מל גיבסון הוא דביל. אני דבקה בגרסת אריק קרטמן שאמר לסקוט טנורמן: "אתה יכול לקחת את הגאווה שלי, אבל אתה בחיים לא תיקח ממני את 16 הדולר ושני הסנט המזוינים שלי!", ואז גרם לו לאכול את ההורים שלו (צפו בפרק הגאוני והחולני כאן).
אז זוזו הצידה חברות הכבלים, חברות הביטוח, חברות האינטרנט ומספקי השירותים ברחבי הארץ. למובטלת הזאת יש זמן, והיא לא מפחדת להשתמש בו.
נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת
לייק לייק
השבמחק