דילוג לתוכן הראשי

המובטלת, חברת הביטוח ומילת הקסמים.



כשאתה מובטל, את זה כבר סיכמנו, יש לך הרבה זמן. וכשיש לך זמן, אפילו אוצר המילים שלך משתנה. לא בגלל שיש לך זמן לקרוא וללמוד מילים חדשות. פשוט כי יש לך זמן להתכוון למה שאתה אומר. כשיש לך עבודה ואתה אומר לחברת הכבלים שלך, למשל, שאתה רוצה להתנתק, אתה לא באמת מתכוון לזה. אתה אומר את המילים: "אז תנתקו אותי וזהו", אבל מה שאתה באמת רוצה להגיד זה: "באמא'שכם, יש לי עבודה, אין לי זמן לזה, תעשו מה שצריך לעשות ותעזבו אותי בשקט".

כשאתה מובטל, "אני רוצה להתנתק" משמעו: "חבר'ה, אני, יש לי את כל הזמן שבעולם להפוך אתכם לפרויקט האישי שלי, אז אתם תורידו לי 50 אחוז מהמחיר וגם תשלחו לי את אחד מהברים האלה של מי עדן שאתם שולחים ללקוחות חדשים. בצבע כחול. עם עיטורי פרחים. בבקשה" (כי גם יש לך סבלנות להגיד מילים כמו "בבקשה" ו"אני אמתין, אין בעיה").

לכן, כשהוצאתי מפי המובטל את צמד המילים "אני אתבע", במוחי החצי רדום (7:30 בבוקר, לא פחות) ידעתי שיש לי את הזמן לעשות את זה. גם סוכנת הביטוח השתכנעה בכוונותיי הכנות ונשברה תחת החקירה הצולבת.

כמה מאות שקלים פחות משם, אני מרגישה כמו המובטלת המסוכנת בעולם. החיים קצרים, אבל האבטלה קצרה יותר, ואני עוד לא מיציתי רבע ממנה. מל גיבסון אמר: "אתם יכולים לקחת את החיים שלנו, אבל לא תיקחו לנו את החופש". ובכן, מל גיבסון הוא דביל. אני דבקה בגרסת אריק קרטמן שאמר לסקוט טנורמן: "אתה יכול לקחת את הגאווה שלי, אבל אתה בחיים לא תיקח ממני את 16 הדולר ושני הסנט המזוינים שלי!", ואז גרם לו לאכול את ההורים שלו (צפו בפרק הגאוני והחולני כאן).

אז זוזו הצידה חברות הכבלים, חברות הביטוח, חברות האינטרנט ומספקי השירותים ברחבי הארץ. למובטלת הזאת יש זמן, והיא לא מפחדת להשתמש בו.

נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

דגני בוקר

בוקר חמישי (וואלה?! עבר שבוע), 15/4/2010 שעת יקיצה : 09:40 מחשבה ראשונה עם יקיצה : אם אני ארצח את הפועלים הצעקניים שבונים בית ליד החלון שלי, ידעו שזה על רקע רעשני ולא על רקע לאומני? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לתכנן רצח פעילויות נוספות מתוכננות : הפרק החדש של סאות' פארק כבר יורד

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע