המובטל, שבכל יום חול חוגג את היקיצה המאוחרת ואת החופש לנדוד ברחובות עירו נטול מחויבות וסדר יום, חש נוגה בשבת. גם כשהוא מוקף בחבריו העובדים, שזוכים לחגוג עמו חופש מדומה של 48 שעות, השבת נושאת עמה עצבות סמויה עבור אותו מובטל. הרי זהו היום בו הבטלה היא לגיטימית, ומלגיטימציה מהסוג הזה ברח כשיצא אל החופש.
לפרקים, מתפתה המובטל לשוב אל חיי העבדות בגלל אותה שבת, שבעולם החילוני היא לא אחרת מהפוגה שנועדה להניח את דעת העבדים במידה כמעט מספקת. דין חגים הוא זהה עבור אותם עבדים. אבל עבור אותו מובטל, שצופה בשמחה הנגוזה באיטיות מפניהם של יקיריו במהלך השבת, זוהי תזכורת עצובה - ובכל זאת מבורכת - לרכוש היקר ממשכורת שמנה שהוא מחזיק קרוב ללב בעת אבטלתו – חופש.
נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
וחג שמח,
נערה אובדת
וחג שמח,
נערה אובדת
מהמם, מדויק, קדימה לשרוף את הבנקים!
השבמחקיש לך אש?
השבמחק