כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ
אלבום חובה ומאוד מומלץ לכול מובטל/מובטלת:
השבמחקהעטיפה כבר אומרת הכול והמוזיקה, הו... המוזיקה: רק תתארו לעצמכם מה זה להיות מובטל בבירניגהאם או בלונדון האפרורית...
http://en.wikipedia.org/wiki/Signing_Off
ולאחר מכן, לקנח בזה ולדעת, אתם/ן לא לבד.
http://www.youtube.com/watch?v=VCGcljqOSW0
אני זוכר חודשי מובטלות אי שם באמצע הניינטיז כשעוד גרתי בבלפור-אוף שנקין והדבר הראשון שקניתי
כדי להרגיש טוב עם עצמי היה: פינג'אן קטן ושתי כוסות זכוכית קטנות לקפה שחור.
השמים היו הגבול...
הקפה היה ככה.
אודי, תרמת לי רבות להעברת הזמן, ללא ספק...
השבמחקאני אדאג שהשמיים לא יהיו הגבול ושהקפה יהיה טוב במיוחד