אני? אני מובטלת

אתמול בצהריים נשאלתי שוב במה אני עוסקת. שמתי לב לאחרונה שהשאלה הזאת, שנשאלת מתוך מניע, גם אם לא מודע, לנסות ולקטלג אדם בתבניות המוכרות במוח, מגיעה ברוב הפעמים מאנשים שבתבניות המוכרות שלי במוח נחשבים "מיושבים". אני כמובן חוטאת כאן באותו אפיון שאני מקווה שלא יופעל עלי במצבי הנוכחי, אבל זו גם הסיבה שהתשובה לשאלה הזאת, "במה את עוסקת", לא יוצאת לי בקלות מהפה. 

מוקדם יותר החודש, כשנשאלתי את השאלה על ידי הפקידה במוסך שלי, מצאתי לנכון להגמיש את האמת ו"להמשיך לעבוד" במקום האחרון בו עבדתי. אתמול, אחרי כמעט חודשיים של אבטלה, היססתי ועניתי: "אני מה שקוראים לו בין עבודות". אחרי פאוזה קלה של כמה שניות חשתי צורך להסביר. "אני מחפשת", אמרתי. ואחרי שהבנתי שוב שחטאתי באי דיוק, נכנעתי (כנראה לעצמי) והכרזתי: "האמת היא שאני פשוט מובטלת". 

זו אולי רק שאלה של ניסוח, אבל למרות שהמונח "בין עבודות" הוא הצורה המנומסת, הפרטית יותר, להודות שאתה בעצם מובטל, קיים הבדל משמעותי בין השניים. הרי "בין" הוא מצב כל כך לא רצוי שכולא אותך בעולם של בדרך מ... ובדרך אל... "בין" הוא הלימבו של החיים ואף אחד לא באמת רוצה להיות שקוף כמו פטריק סוויזי (בטח לא כשזגוגית הרפאים שלך תלויה בוופי גולדברג). אבל באופן אירוני, המצב הלא רצוי הזה, נשמע טוב יותר לאוזניים ממצב לא רצוי אחר: אבטלה. 

האבטלה שלי היתה רצויה מהיום הראשון בו פתחתי את הבלוג הזה. אני מזכירה את זה כאן, לכם ולי, כמעט בכל יום. אבל רק אתמול הבנתי שבפעם הראשונה מאז שיצאתי לחיי האבטלה, קיבלתי באמת את המצב החדש שלי והסכמתי להודות בקול, בפני זר - אבל חשוב מכך, בפני עצמי - שאני מובטלת. ובטח שאני לא מתנצלת שכך. 

להיות מובטלת מבחינתי, מנצח כל מצב של "בין", או של "בדרך". אבטלה מנצחת גם את הרעיון שהחיים עוצרים ברגע שאתה מפסיק לעבוד, וממשיכים כרגיל כשמצאת עבודה חדשה. להיות מובטלת מנצח בהפרש גבוה את הפיכתך לטייטל שעל כרטיס הביקור שלך. ומי לא אוהב לנצח?

נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

תגובות

  1. יפה רשמת

    (אוהב את הבלוג שלך)

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

ההתחלה

אני ויטו ספטפורה