דילוג לתוכן הראשי

אני? אני מובטלת

אתמול בצהריים נשאלתי שוב במה אני עוסקת. שמתי לב לאחרונה שהשאלה הזאת, שנשאלת מתוך מניע, גם אם לא מודע, לנסות ולקטלג אדם בתבניות המוכרות במוח, מגיעה ברוב הפעמים מאנשים שבתבניות המוכרות שלי במוח נחשבים "מיושבים". אני כמובן חוטאת כאן באותו אפיון שאני מקווה שלא יופעל עלי במצבי הנוכחי, אבל זו גם הסיבה שהתשובה לשאלה הזאת, "במה את עוסקת", לא יוצאת לי בקלות מהפה. 

מוקדם יותר החודש, כשנשאלתי את השאלה על ידי הפקידה במוסך שלי, מצאתי לנכון להגמיש את האמת ו"להמשיך לעבוד" במקום האחרון בו עבדתי. אתמול, אחרי כמעט חודשיים של אבטלה, היססתי ועניתי: "אני מה שקוראים לו בין עבודות". אחרי פאוזה קלה של כמה שניות חשתי צורך להסביר. "אני מחפשת", אמרתי. ואחרי שהבנתי שוב שחטאתי באי דיוק, נכנעתי (כנראה לעצמי) והכרזתי: "האמת היא שאני פשוט מובטלת". 

זו אולי רק שאלה של ניסוח, אבל למרות שהמונח "בין עבודות" הוא הצורה המנומסת, הפרטית יותר, להודות שאתה בעצם מובטל, קיים הבדל משמעותי בין השניים. הרי "בין" הוא מצב כל כך לא רצוי שכולא אותך בעולם של בדרך מ... ובדרך אל... "בין" הוא הלימבו של החיים ואף אחד לא באמת רוצה להיות שקוף כמו פטריק סוויזי (בטח לא כשזגוגית הרפאים שלך תלויה בוופי גולדברג). אבל באופן אירוני, המצב הלא רצוי הזה, נשמע טוב יותר לאוזניים ממצב לא רצוי אחר: אבטלה. 

האבטלה שלי היתה רצויה מהיום הראשון בו פתחתי את הבלוג הזה. אני מזכירה את זה כאן, לכם ולי, כמעט בכל יום. אבל רק אתמול הבנתי שבפעם הראשונה מאז שיצאתי לחיי האבטלה, קיבלתי באמת את המצב החדש שלי והסכמתי להודות בקול, בפני זר - אבל חשוב מכך, בפני עצמי - שאני מובטלת. ובטח שאני לא מתנצלת שכך. 

להיות מובטלת מבחינתי, מנצח כל מצב של "בין", או של "בדרך". אבטלה מנצחת גם את הרעיון שהחיים עוצרים ברגע שאתה מפסיק לעבוד, וממשיכים כרגיל כשמצאת עבודה חדשה. להיות מובטלת מנצח בהפרש גבוה את הפיכתך לטייטל שעל כרטיס הביקור שלך. ומי לא אוהב לנצח?

נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

דגני בוקר

בוקר חמישי (וואלה?! עבר שבוע), 15/4/2010 שעת יקיצה : 09:40 מחשבה ראשונה עם יקיצה : אם אני ארצח את הפועלים הצעקניים שבונים בית ליד החלון שלי, ידעו שזה על רקע רעשני ולא על רקע לאומני? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לתכנן רצח פעילויות נוספות מתוכננות : הפרק החדש של סאות' פארק כבר יורד

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע