דמי אבטלה

היום קיבלתי לראשונה את הסכום המלא של דמי האבטלה החודשיים הראשונים שלי. כל אותם רגעים מעיקים בלשכת האבטלה במשרדי הממשלה בקרייה חלפו כפלאשבקים טראומטיים מהעבר. וכששבתי מאותו חלום בהקיץ, השפלתי מבטי אל הסכום הזעום על גבי הטופס, ובו ברגע הבנתי - זה הזמן (אבל עכשיו באמת) להתחיל לחפש עבודה.

זה לא שאני לא מודה לממשלה שלי שדואגת לתת לי דמי כיס לבזבוזים (או הישרדות בסיסית, תלוי מה סדר העדיפויות שלכם), אבל בכל זאת, אם עושים חשבון קליל נראה לי שהמדינה שלי יכולה קצת יותר (קצת...). יעידו על כך בכל זאת, שנים של תשלומי מס הכנסה מפלצתיים מצדי, או שירות צבאי שלא באמת נתן לי משהו בחיים (אז יופי, יריתי בטנק... למה לא הלכתי לגל"צ ובניתי קריירה, למה?)

אבל לשכת התעסוקה נוקטת בגישת הטאף לאב. מצד אחד, החברים שם לא באמת מנסים לחפש לי עבודה, מה שעובד לשנינו בטווח הקרוב. מצד שני הם נותנים לי סטירה עם כמה שפחות אפסים בסוף, מה שלא כל כך עובד לי לטווח הרחוק. ובסופו של דבר, יודעת כל נערה שסטירה (מטאפורית... אני לא מעודדת אלימות אלא אם כן זה הקטע שלכם), זה בדיוק מה שהיא צריכה כדי להפסיק להיות אובדת בחיים ולהתחיל להיות עובדת. והרי זה היה מלכתחילה הרעיון שבבסיס המסע המובטל שלי. אם כך, הצלחה!

כי כשמציירים לך ציור בשביל שתביני שאת צריכה לעוף בחזרה הביתה, 
זה הזמן למצוא עבודה...

נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

ההתחלה

אני ויטו ספטפורה