דילוג לתוכן הראשי

ג'סטין שיטר

די, באמת שנמאס לי מג'סטין ביבר. בין אם הוא לא יודע מה זה גרמניה, או שהוא מכריז על קים קרדשיאן כעל החברה שלו, או שהוא נתקע עם המצח בדלת מסתובבת, או שהוא נותן נשיקה לאיזו ילדה בת 3 שמזמרת את המילים ההו-כה-מורכבות לשיר ההו-כה-מטופש שלו שגרם לי לאבד את מעט הכבוד שנשאר לי ללודקריס. די. הילד הזה הוא השטן. הוא מה שהיה קורה אם האיש בשחור היה מצליח לעזוב את האי ולחזור לעולם האמיתי. הוא מקור כל הרשע. הוא הוא לוציפר. והוא עושה את הדבר השנוא עלי ביותר בכל תולדות הבידור האמריקאי - הוא מתנהג כפול לגילו. לא, זה לא מגניב שילד שעדיין צריך לבקש רשות מאמא לצאת עם חברים מתנהג כאילו הוא משגל בנות על בסיס קבוע. ואז הוא עושה עוד דבר, שהוא הדבר השני השנוא עלי בכל תולדות הבידור האמריקאי - הוא מדבר כאילו הוא ניגר שגדל בברונקס רק בגלל שהוא מסתובב עם אשר. אם עוד פעם אחת אני אשמע אותו אומר A'aight במקום Alright אני.... אני פשוט אתעצבן עוד יותר. הוויגריות הזאת הולמת אך ורק מחוץ לגבולות ארה"ב ומותרת לעלי ג'י בלבד (וכן, גם לג'יימי קנדי אסור). 


איזה ילד מעצבן!

ואז, כאילו כדי לעלות לי על העצבים העדינים אפילו עוד, הילד המעפן הזה (שאפילו לא ממש יודע לשיר), מועמד לפרסי ה-BET (ערוץ שראשי התיבות שלו הכי מילוליים שאפשר - בלאק אנטרטיינמנט טלוויז'ן!!!) בתור האמן החדש של השנה. איי מין, רילי?!? עזבו את זה שהוא לכאורה עושה אר נ' בי ותנסו להראות לי מעריצה שחומת עור אחת בקהל. 

ועכשיו המקולי קלקין הזה פולש לי לאחד הטקסים האהובים עלי משחר הימים, טקס פרסי הקולנוע של MTV שישודר ב-6 ביוני. בחיית, לא מספיק שלקחו לי את הסדרות האהובות מלוח השידורים, עכשיו אתם עושים לי את זה?


עזיז אנסרי שמנחה את הטקס הוא קומיקאי מוכשר, אבל כל בדיחה עם ביבר הפכה מזמן לשחוקה כמו מחיצת האף של לינדזי לוהאן. וכראייה צירפתי את אחד הקדימונים לטקס בהשתתפות האפרוח המגוחך הזה. אני רק מקווה שבזמן הטקס יצלבו את הדבר הזה חי על הבמה, ואם לא, אז לפחות שיישב בשקט בכיסא שלו.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע

אני ג'ואן האריס

טוב, הלוואי. זאת אומרת, אני לא ממש מתיימרת להיות שופעת כמוה (מה גם שנתוני הטבעיים לא מאפשרים לי), ואני גם לא ממש ג'ינג'ית חצופה (אולי קצת חצופה) ומאופקת לפרקים (ממש לא מאופקת, אפילו לא לפרקים), אבל בכל מה שנוגע למשמעות הדמות של מיסז האריס, אני לגמרי טים ג'ואן. אם אתה אוהב את זה, שים על זה טבעת. וגם תהיה רופא. את מרתון הסופרנוס שלי החליף מרתון מאד מן במאמץ להשלים במהרה את כל פרקי העונות הקודמות. באופן מעניין למדי, תמת העבודה מאפיינת את שתי הסדרות בעקיפין ושלא בעקיפין. המשרד במקרה של הסופרנוס הוא עוד יום במאפיה וההתלבטויות של טוני כבוס הם כאלו של כל מנהל, ובמקרה של מאד מן, מדובר במשרד של ממש והיות והעבודה החדשה שלי היא מעין גרסה מודרנית ודיגיטלית של סטרלינג קופר, אז העניין שאני מגלה בסדרה רק גובר (מעניין מה יהיה התירוץ שלי כשאתחיל את "הסמויה"). אבל מאד מן, למרות שמתרחשת ברובה במשרד פרסום, ממש לא סובבת רק סביב עולם העבודה, ולמרות הטייטל הגברי, אני נוטה לחשוב שדווקא הדמויות הנשיות בסדרה עושות אותה למה שהיא (וכן אולי זה קשור לזה שאני אשה). ג'ואן האריס (לשעבר