דילוג לתוכן הראשי

Free 99 - Deluxe Edition

בטי ווייט סרבה להנחות את SNL בימיה המוקדמים (של התכנית ושלה) מתוך טענה שהתכנית היא "כל כך ניו יורק ואני כל כך לא", אבל בגיל 88 וחצי, אחרי קמפיין פייסבוק ששכנע אותה ואת היוצר/מפיק לורן מייקלס להיות ניו יורק, ווייט עמדה בראש אחת התכניות הטובות ש-SNL ידעה זה זמן רב.


נתחיל מזה שבשביל ווייט, ולכבוד יום האם שנחגג בארה"ב, חזרו לתכנית טינה פיי, איימי פולר, אנה גסטייר, מאיה רודולף, רייצ'ל דראץ' ולעזאזל - מולי שאנון! שזה כבר שימח אותי כמו ילדה קטנה בג'ימבורי. נמשיך בזה שגם מקגרובר האהוב עליי - שבקרוב יגיע גם בגרסת הסרט שסביר להניח שלא יראה מסך גדול בארץ - חזר לעניינים. נמשיך עוד עם בדיחות ואגינה מטונפות שיוצאות מהפה של בטי ווייט (יודעת קלוריס ליצ'מן שפה מטונף וזיקנה זה סוד ההצלחה האמריקאי). ממשיכים עוד עם Weekend Update מעולה שכלל כמובן את הפינה האהובה עליי "Really? With Seth & Amy" ואת הפינה הלגמרי אהובה עליי "Really? With Seth & Amy & Tina" מה שבכלל עשה לי את היום.

אני יכולה להמשיך כאן עוד מלא, כי באמת שהיתה תכנית מוצלחת, אבל אני אעצור בזה שבנוסף לכל אלה, גם ג'יי זי (האיש האהוב עלי) כיבד את ווייט בנוכחותו ונתן הופעה די רצינית של יותר מ-8 דקות. אחר כך הוא גם הקדיש לווייט את הלהיט המעורער "Young Forever" ובכלל, עצם ההזדמנות לשמוע את בטי ווייט מ"בנות הזהב" אומרת: "גבירותי ורבותי, ג'יי זי!" היה כבר טריט לכשעצמו.

נשיקה חיבוק!!
נערה אובדת

ג'יי זי בהופעה:


ולינק בונוס: הטריילר לסרט SNL החדש: "מקגרובר":



עדכון:
כל הלינקים הוסרו, למעט ההופעה של ג'יי זי אבל כאן תוכלו לצפות או להוריד את הפרק כולו

תגובות

  1. תענוג צרוף!
    Jay פשוט ענק!
    ובטי וייט מלכה!

    השבמחק
  2. תודה מתוקה
    הלינקים שעדיין פועלים- מדהימים
    איזה ג'יי זי זה, איזה?!?!
    D

    השבמחק
  3. וואו. קלוריס ליצ'מן. איזה שם מהעבר.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע

אני ג'ואן האריס

טוב, הלוואי. זאת אומרת, אני לא ממש מתיימרת להיות שופעת כמוה (מה גם שנתוני הטבעיים לא מאפשרים לי), ואני גם לא ממש ג'ינג'ית חצופה (אולי קצת חצופה) ומאופקת לפרקים (ממש לא מאופקת, אפילו לא לפרקים), אבל בכל מה שנוגע למשמעות הדמות של מיסז האריס, אני לגמרי טים ג'ואן. אם אתה אוהב את זה, שים על זה טבעת. וגם תהיה רופא. את מרתון הסופרנוס שלי החליף מרתון מאד מן במאמץ להשלים במהרה את כל פרקי העונות הקודמות. באופן מעניין למדי, תמת העבודה מאפיינת את שתי הסדרות בעקיפין ושלא בעקיפין. המשרד במקרה של הסופרנוס הוא עוד יום במאפיה וההתלבטויות של טוני כבוס הם כאלו של כל מנהל, ובמקרה של מאד מן, מדובר במשרד של ממש והיות והעבודה החדשה שלי היא מעין גרסה מודרנית ודיגיטלית של סטרלינג קופר, אז העניין שאני מגלה בסדרה רק גובר (מעניין מה יהיה התירוץ שלי כשאתחיל את "הסמויה"). אבל מאד מן, למרות שמתרחשת ברובה במשרד פרסום, ממש לא סובבת רק סביב עולם העבודה, ולמרות הטייטל הגברי, אני נוטה לחשוב שדווקא הדמויות הנשיות בסדרה עושות אותה למה שהיא (וכן אולי זה קשור לזה שאני אשה). ג'ואן האריס (לשעבר