אז אני מובטלת. וישנה על הספה (כי האחיין היקר שלי בן השנתיים מתארח בביתי). וערה משעות מאוד מוקדמות בבוקר (מאותה סיבה). אז מה אני עושה עם עצמי? סבב טלפונים! לא לחברים (אפילו החברים העובדים שלי לא ערים כל כך מוקדם) אלא לכל ספקי השירות השונים בחיים שלי ששעות המענה הטלפוני שלהם, בימים ההם כשהיתה לי עבודה, התפספסו לי כל הזמן. כי אין מבאס מלזכור סוף סוף להתקשר לספק האינטרנט ולקבל בסוף היום את "נשוב לשרת אתכם מחר בשעה 7:00 בבוקר". למי יש כוח לשבע בבוקר? התשובה היא לי. לפחות היום.
וכך מאחורי כבר יש תור לשיננית ולשאר הרופאים שדחיתי כבר 3 שנים (הגיע הזמן לאיזה בדיקת דם מקיפה אני אומרת). ויש גם אינטרנט במהירות משודרגת ללא תוספת מחיר, ומבצע חדש שיספיק לשנה וגם שיחות מוזלות עוד יותר לחו"ל. ויש תאריך לטיפול החצי-שנתי במוסך ויש סידור חדש עם הבנק ואפילו עם קרנות הפנסיה המפוזרות שלי (מכל אותם מקומות עבודה שנטשתי). ויש שקט ושלווה באגף ה"אוי צריך לזכור להתקשר ל..." במוח, שזה הכי חשוב.
כמובן שזו רק חצי הדרך. עכשיו נשאר לי רק לעמוד בתאריכי היעד בלי לבטל או לשכוח. וזה החלק שקשה לי באמת.
נשיקה וגם חיבוק!
נערה אובדת
וכך מאחורי כבר יש תור לשיננית ולשאר הרופאים שדחיתי כבר 3 שנים (הגיע הזמן לאיזה בדיקת דם מקיפה אני אומרת). ויש גם אינטרנט במהירות משודרגת ללא תוספת מחיר, ומבצע חדש שיספיק לשנה וגם שיחות מוזלות עוד יותר לחו"ל. ויש תאריך לטיפול החצי-שנתי במוסך ויש סידור חדש עם הבנק ואפילו עם קרנות הפנסיה המפוזרות שלי (מכל אותם מקומות עבודה שנטשתי). ויש שקט ושלווה באגף ה"אוי צריך לזכור להתקשר ל..." במוח, שזה הכי חשוב.
כמובן שזו רק חצי הדרך. עכשיו נשאר לי רק לעמוד בתאריכי היעד בלי לבטל או לשכוח. וזה החלק שקשה לי באמת.
נשיקה וגם חיבוק!
נערה אובדת
תגובות
הוסף רשומת תגובה