דילוג לתוכן הראשי

זאת בריטני, כלבה

היום ביליתי יותר שעות משחשבתי במשרדי קריית הממשלה. מעבר להחלקת האצבע על הסורק האלקטרוני שמסרב לזהות את האצבע המורה שלי, שמתי פעמי אל משרד הפנים בנסיון להיות ילדה טובה להורי ולסדר עבורם כמה עניינים. מספרי בתור: 03. זה היה מנחם, אם המספר שהופיע על הצג לא היה 954 (משמע, צריך לעשות סיבוב של אלפייה בשביל שבכלל יתקרב תורי). מיואשת, צעדתי אל עבר דוכן המזון וכעבור קפה שרוף וסנדוויץ' חמצמץ הגיע תורי. מיותר לציין שיצאתי עם עצבים רותחים וידיים רועדות (מה גם שפרקתי מעט מעצבי על "נותנת השירות" באשנב, שלא כיאה לי בכלל).

אבל היות ואני אוהבת להישאר אופטימית, מצאתי מצב רוח מחודש בחולצה שלבשה האשה הזו בתמונה. לא ממש היה נעים לי לצלם מקרוב, אבל אם תסתכלו קרוב מספיק, תראו שעל החולצה (וגם מקדימה, בענק) מופיע הדפס של נסיכת הפופ בריטני ספירס. אין לי שום דבר שיפוטי להגיד על זה מעבר לחדווה ולשמחה שהחולצה עוררה בי ברגעי התור הקשים. ואולי בכל זאת, אשפוט קצת ואתהה מאיזה גיל ומעלה אסור ללכת עם חולצות מודפסות של כוכבות פופ. או חולצות מודפסות בכלל... אבל רק קצת שיפוטיות... זהו.


וזאת התמונה בשלמותה:



נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
או סםסם (שזה ה-XOXO החדש)
נערה אובדת

תגובות

  1. מילא בריטני ספירס, אבל שום מילה על זה שהבחורה עומדת ומדברת עם הארלי (א.ק.א הוגו)??? יכול להיות שהיא בעצם מיועדת וכל זה קרה מול עינייך ולא שמת לב...

    השבמחק
  2. אם לג'ייקוב יש תכניות בשביל זאתי, אז אני עם האיש בשחור...

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

דגני בוקר

בוקר חמישי (וואלה?! עבר שבוע), 15/4/2010 שעת יקיצה : 09:40 מחשבה ראשונה עם יקיצה : אם אני ארצח את הפועלים הצעקניים שבונים בית ליד החלון שלי, ידעו שזה על רקע רעשני ולא על רקע לאומני? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לתכנן רצח פעילויות נוספות מתוכננות : הפרק החדש של סאות' פארק כבר יורד

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע