free 99

זה שיש לי משכורת של אנשים עובדים לא אומר שאני לא אוהבת פריביז, והלינק הזה פתוח אצלי כבר כמה ימים וכל פעם אני מבטיחה לעצמי לצפות בוידאו הזה, אבל הוא נבלע בין אלפי הטאבים הפתוחים על המחשב שלי, כולם מהווים איזו תזכורת למשהו שכבר הספקתי לשכוח. עכשיו, כשראיתי אותו, דרושה הקדמה לדבר הנפלא הזה:

כנערת היפ הופ נצחית, אני עדה לגלי הריגוש שבאים עם התחביב. אם שועלי הז'אנר הוותיקים - ג'יי זי, סנופ, מוס דף, קוואלי, נאס, הרוטס וכן הלאה - לא מוציאים אלבום חדש, אז הריגוש חייב לנוע בין איזה ילד פלא סטייל לופה פיאסקו או קיד קאדי (שמיד ממהרים להכתיר כדבר הבא, כי הצמא לאחד כזה הוא עצום), לבין יציאה של להיט אחד שעובד חזק אבל לא תופס לטווח הרחוק (לרוב זה איזה ערס דרומי עם אוטו טיון בכמויות), לבין ההבטחות החדשות-ישנות ששומרות על עקביות כמו קנייה, T.I, או ליל וויין. מעבר לכל אלו (ולהוציא שילובי היפ-הופ אלקטרוניים עכשוויים שתמיד כיף לשמוע) כל השאר זה חרא. אבל באמת.

אאוטקאסט, ובמקרה הזה ביג בוי באופן ספציפי, נמנים עם הקטגוריה הראשונה - השועלים הוותיקים, וכל דבר חדש מהכיוון הזה מרגש אותי כמו ילדה קטנה בלונה פארק.


כשאני רואה ושומעת קליפ כזה, כמו זה שאני מצרפת פה למטה - והוא עוד עונה על הציפיות הגבוהות שלי - זה כבר תענוג שיכול להחזיק אותי נלהבת ימים שלמים. ועם הקדמה כזו, חסר לכם שלא תנענעו את הראש בהיסטריה מול הבומבה של קליפ הזה:


איזה כיף איתו!

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

ההתחלה

אני ויטו ספטפורה