שיעור שמש

על אף היותי נערה הסולדת מנוסטלגיה, כנערה עובדת אני חוטאת לא רק בכך, כי אם ברגרסיה של ממש לימי התום של בית הספר היסודי. אז היינו מתקבצים בכתה בשעה מוקדמת מדי ומגלים שגם למורה אין כוח ללמד. כך כנראה נולד המושג המלבב: שיעור שמש. כמובן ששעה חופשית עדיפה בהרבה, אבל כשהאופציה שעומדת מול ילדה אובדת היא ללמוד בכיתה או ללמוד במעגל על הדשא, הבחירה ידועה מראש.

ולמה, הו למה, אני מספרת לכם את כל זה? אז כמועסקת טריה אין לי את הפריבילגיות של תלמיד יסודי, אבל זה לא אומר שלא צריך לשאוף לשם. ביום-יום אני עושה דרכי למשרד חביב ביותר שנמצא בפלורנטין (שזה חביב בפני עצמו). ולמרות הקירבה אל הבית ולמרות שיש לנו פטיו ומכונת אספרסו, לפעמים צריך שיעור שמש.

מה טוב אם כך שאת יום חמישי האחרון ביליתי בחדר עריכה, קרוב אף יותר לביתי, מול הגינה של שינקין, עם מרפסת מרעננת, קפה ומאפה ובעיקר, נוף מעט שונה.

אז בפעם הבאה שאתם מתבאסים לצאת לפגישה או ללכת לסידורים, תזכרו שגם אם לא יהיה לכם שיעור חופשי יותר בחיים שלכם (או אולי יהיה, אבל זה יעלה לכם), תזכו לפחות לשיעור שמש אוורירי מחוץ למשרד. אלא אם כן אין לכם משרד. ואז כל מה שכתבתי במילא לא חשוב לכם.

יום חמישי בהיפסטאמטיק:








נשיקה חיבוק, נשיקה חיבוק
נערה אובדת

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

ההתחלה

אני ויטו ספטפורה