דיני עבודה

אחרי לבטים רבים החלטתי שהגיע הזמן להוריד את העניין הזה מהחזה שלי. בשבועות האחרונים אני מכורה, מכורה מוחלטת בלי תירוצים והתנצלויות, לסוג של פארמוויל רק של בגדים. זה לא נעים לי להודות, אבל במציאות המדומה שלי אני בעצם מנהלת חנות בוטיק יוקרתית לבגדים וירטואלים אותם לובשות לקוחות וירטואליות (רזות מאוד וחטובות מאוד).

זה לא קל לי להודות, אז תהיו סובלניים איתי. זה פשוט קרה. יום אחד. זה התחיל בלחיצה על כפתור והמשיך בלילות של ספירת מלאי, פריקת ארגזים, הזמנת קולבים ועיצוב החנות.

אבל זה לא באמת מפתיע. העולם הדיגיטלי מאפשר לנו להיות מי שאנחנו רוצים להיות ולעזאזל, זה הרבה יותר עדיף על התמכרות לפורנו... בחלומי, אני מגיעה לעבודה ב-11:00, פותחת באיטיות את בוטיק היוקרה שלי ברחוב גאולה, מעבירה את זמני עד לביקור הלקוח הבא בצפייה במרתונים של סדרות שונות ובעיקר, קובעת לעצמי את הכללים.

עד אז, אני משתעשעת בפטתיות ב-Retail Therapy של פופ שוגר. אז מה? זה לא אומר כלום....

התחביב הסודי שלי...

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

ההתחלה

אני ויטו ספטפורה