גם אמנות ברשת באה בחינם, וזה הופך את התסכול הזה שעולה מהרגעים האלה בהם אתה ממש לא מבין יצירה, לפחות נורא. הבוקר נזכרתי בקליפ ההוא של A-ha, שקרע לי את הלב כילדה. הרי למה בגלל שהוא מצויר והיא אמיתית הם לא יכולים להיות ביחד?! בטח ובטח אחרי שכולנו ראינו שאפשר לחיות בדו-קיום ב"מי רצח את רוג'ר ראביט?". אז מהדורת החינם האמנותית משהו שלי להיום, היא סדרה של תמונות שונות מאת אמנים וצלמים שונים, שמשלבים יחד מציאות ודמיון. כי הכי כיף אם אני וקרטמן היינו יכולים לדבר בחיים האמיתיים. הייתי נותנת לו את המכות בטוסיק שאמא שלו אף פעם לא נתנה לו.
כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ
הרעיונות מקסימים.
השבמחקמה מקסים? גדול
תודה רבה!
השבמחק