דילוג לתוכן הראשי

Free 99 - מהדורת השטות

כנערה עובדת בחודשים האחרונים, אני נחשפת בעבודה שלי מדי יום לסרטוני רשת כל כך שטותיים שהם כמעט על גבול הגאונות. זו לא חוכמה בשבילי, נונסנס, שטויות, נפילות ואפילו איזו בדיחת נפיחה פה ושם, מצחיקים אותי עד דמעות. בין ים הסרטונים על חתולים משעשעים שעושים דברים חמודים, או ילדים שצוחקים מצחיק, רוקדים מצחיק או אומרים "אני אוהב אותך" ממש מצחיק, עולה לי לפעמים רפלקס ההקאה. די. לכן מהדורת החינם להיום כוללת סרטונים מסויימים שהם לא עבור כל אחד. אם אתם רגישים מדי, לכו עכשיו. חבל. כי זו מהדורת הטינופת והשטות ברשת, ואם אתם עדיין כאן, אנחנו צריכים לבלות יותר ביחד.


אתחיל בקל. לא ילדים מצחיקים, אלא ילדים שצוחקים עליהם. או איתם. קייטי קוריק, מגישת החדשות של CBS שהיא סוג של נכס לאומי לאמריקאים (אחרי אנדרסון קופר כמובן), חברה ל-Funny Or Die בסרטון הבא:


האחים הטובים (FineBros) מעלים ליוטיוב מדי זמן סרטונים שמראים איך ילדים אמריקאים מעצבנים מגיבים לסרטוני רשת ויראליים. הלוואי ולא היה יצחק קדמן בישראל, אחרת הייתי ממש רוצה לנסות לעשות מהדורה כזאת עם ילדים חמודים והנחש שנשך לאורית פוקס את הציצי.. הם בטח היו מתחילים לבכות.

הנה כאן הם מגיבים לכוכבי רשת ועושים יותר צחוק ממבוגרים כשהם מתנשאים עליהם כל כך בטבעיות, שזה אחד המרכיבים העיקריים בהצלחה של סאות'פארק, אז היי... קניתם אותי.


והנה הם מגיבים, בין היתר, להומלס עם קול הזהב ונותנים דעתם על סמים ואנשים מחורפנים:


אבל חוץ מילדים, גם חיות מצחיקות אותי. אבל לא כל חיה ולא כל סרטון. התמונות הבאות עלולות להיות קשות ביותר לצפייה. מדובר בסרטונים די חולים של קופים וכלב אחד שבסך הכל מגלים את המיניות שלהם. הקטע האחרון למשל, בו קוף משתמש בצפרדע כמזור לחרמנות שלו, הוא די מטריד.. הצפרדע לדעתי לא שרדה את התקרית. אבל מה שמצחיק בסרטונים האלה ממש, הם התגובות של האנשים שמצלמים אותם. הילדים שברקע צוחקים כשהצפרגע מחוללת, הבעלים של הכלב המאונן כמעט ומעודד אותו והישראלים שתפסו את הקוף שעושה ביד (וגם האכילו אותו ביותר מדי בננות, מה שנדמה לי שאסור) די אהבלים... אז להנאתכם, 3 סרטונים לא פוליטיקלי קורקט, לא חינניים, כמעט ולא מצחיקים, אבל בגדר חובה לראות כדי להאמין...

הראשון
השני
והנה השלישי והקשה מכולם...

אל תשפטו אותי, בטח לא אחרי שצפיתם...
נשיקה חיבוק
נערה אובדת

תגובות

  1. OMG אם יש רגע שאני מתחרטת עליו הוא הרגע שהתפתיתי ללחוץ פליי על הקליפ האחרון. באמת בא לי להקיא. איך בכלל קוף הצליח להגיע למצב שהוא מבין מה אפשר לעשות עם פה של צפרדע????! זה ממש מחריד, ואני הולכת עכשיו לראות שורה של סדרות\סרטים\תוכניות אירוח בנסיון להשכיח את התמונה מהראש שלי. (כן כן, אשמתי שלחצתי. לא חשבתי שיהיה כל כך גרוע. רוצה לראות מי לא ילחץ...)

    השבמחק
  2. :) אני ממליצה על פרק כלשהו של סאות' פארק. זה מיד ישכיח הכל!

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע

אני ג'ואן האריס

טוב, הלוואי. זאת אומרת, אני לא ממש מתיימרת להיות שופעת כמוה (מה גם שנתוני הטבעיים לא מאפשרים לי), ואני גם לא ממש ג'ינג'ית חצופה (אולי קצת חצופה) ומאופקת לפרקים (ממש לא מאופקת, אפילו לא לפרקים), אבל בכל מה שנוגע למשמעות הדמות של מיסז האריס, אני לגמרי טים ג'ואן. אם אתה אוהב את זה, שים על זה טבעת. וגם תהיה רופא. את מרתון הסופרנוס שלי החליף מרתון מאד מן במאמץ להשלים במהרה את כל פרקי העונות הקודמות. באופן מעניין למדי, תמת העבודה מאפיינת את שתי הסדרות בעקיפין ושלא בעקיפין. המשרד במקרה של הסופרנוס הוא עוד יום במאפיה וההתלבטויות של טוני כבוס הם כאלו של כל מנהל, ובמקרה של מאד מן, מדובר במשרד של ממש והיות והעבודה החדשה שלי היא מעין גרסה מודרנית ודיגיטלית של סטרלינג קופר, אז העניין שאני מגלה בסדרה רק גובר (מעניין מה יהיה התירוץ שלי כשאתחיל את "הסמויה"). אבל מאד מן, למרות שמתרחשת ברובה במשרד פרסום, ממש לא סובבת רק סביב עולם העבודה, ולמרות הטייטל הגברי, אני נוטה לחשוב שדווקא הדמויות הנשיות בסדרה עושות אותה למה שהיא (וכן אולי זה קשור לזה שאני אשה). ג'ואן האריס (לשעבר