דמי אבטלה

להיות מובטל בקיץ זה מסריח, ואני מתכוונת לזה בדיוק איך שזה נשמע ולא איך שזה כאילו נשמע. מילולית לחלוטין. מסריח. מצחין אפילו. בלתי ניתן לנשימה דרך האף ומעורר פוביות בנשימה דרך הפה. כי כשמד הטמפרטורה המצוייר בתחזית מזג האוויר נהפך לאדום, ולשמש הקטנה נוסף מעגל נוסף של קרניים כתומות, זה אומר שהיום יהיה יום מצחין בלשכת האבטלה. ולא יעזור המיזוג המפונפן בבניין משרדי הממשלה המלוטש.

אבל למרות הצחנה באוויר, שום דבר לא ייקח ממני את החשק הנפלא שהתעורר בי הבוקר, משהבראתי ויצאתי אל האוויר הפתוח, לנשום את הבריאות לריאות. שבוע וחצי של מחלה תקע אותי בבית הרבה יותר מדי ממה שאפילו אני - חובבת בית שכמותי - יכולתי לשאת. טיול שבועי אל לשכת התעסוקה, מסריח עד כמה שיהיה, מריח באף שלי כמו תחילתו של שבוע חדש ומבטיח!

אפילו חצי שעה בתור אצל איציק ורותי לא דיכאו את רוחי. בטח לא כשבסוף אני נותרת עם סנדוויץ ביצים-חצילים ביד ועם גזוז קוקטייל מרענן שמורח לי חיוך דבילי על הפרצוף.

גזוז קוקטייל על הבוקר


נשיקה חיבוק ושבוע טוב,
נערה אובדת

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

ההתחלה

אני ויטו ספטפורה