טוב, הלוואי. זאת אומרת, אני לא ממש מתיימרת להיות שופעת כמוה (מה גם שנתוני הטבעיים לא מאפשרים לי), ואני גם לא ממש ג'ינג'ית חצופה (אולי קצת חצופה) ומאופקת לפרקים (ממש לא מאופקת, אפילו לא לפרקים), אבל בכל מה שנוגע למשמעות הדמות של מיסז האריס, אני לגמרי טים ג'ואן.
את מרתון הסופרנוס שלי החליף מרתון מאד מן במאמץ להשלים במהרה את כל פרקי העונות הקודמות. באופן מעניין למדי, תמת העבודה מאפיינת את שתי הסדרות בעקיפין ושלא בעקיפין. המשרד במקרה של הסופרנוס הוא עוד יום במאפיה וההתלבטויות של טוני כבוס הם כאלו של כל מנהל, ובמקרה של מאד מן, מדובר במשרד של ממש והיות והעבודה החדשה שלי היא מעין גרסה מודרנית ודיגיטלית של סטרלינג קופר, אז העניין שאני מגלה בסדרה רק גובר (מעניין מה יהיה התירוץ שלי כשאתחיל את "הסמויה").
אבל מאד מן, למרות שמתרחשת ברובה במשרד פרסום, ממש לא סובבת רק סביב עולם העבודה, ולמרות הטייטל הגברי, אני נוטה לחשוב שדווקא הדמויות הנשיות בסדרה עושות אותה למה שהיא (וכן אולי זה קשור לזה שאני אשה).
ג'ואן האריס (לשעבר הולווי) מתמקמת לה בחינניות באמצע סקאלת: "האשה בעולם המודרני, לאן?". היא לא בטי דרייפר, רעייה מושלמת ועקרת בית למופת (גם אם מעט פסיכוטית),והיא לא פגי אולסן, קרייריסטית מלאת אמביציה (ספויילר די משמעותי מגיע, אז אם לא ראיתם אל תמשיכו לקרוא) שהיתה מוכנה לוותר על התינוק שבטעות ילדה רק כדי להתקדם בעבודה.
ג'ואן טועמת משני העולמות הללו, אבל למעשה לא זוכה לאכול את הארוחה השלמה בשום מקום. היא היתה רוצה להפסיק לעבוד ולהיות אשת איש, אבל מצאה סיפוק רגעי בעבודה ברגע שנתנו לה יותר אחריות במחלקת הטלוויזיה; היא נהנית להיות זו שצריכים אותה במשרד, אבל רוצה גם לפנק את הבעל בארוחת ערב בבית; היא מנסה להיות עקרת הבית הקורקטית, אבל מצד שני, ראיתם פעם מישהי שמצליחה להפוך אקורדיון לכלי הנגינה הסקסי בעולם כמוה?
העניין הוא, שתקופת המעבר שלי, ושל הבלוג הזה, מעולם האבטלה לעולם התעסוקה, עוברת בדיוק היכן שג'ואן יושבת. באמצע הסקאלה. מצד אחד היה כיף לעשות לביתי - לנקות, לבשל, לערוך סידורים מבלי לאבד שעות שינה יקרות. מצד שני, זה גם כיף לעבוד - ליצור, לחשוב, לנהל אינטראקציה מחוץ לבועתי המהוללת בכרם התימנים.
והשאלה העיקרית, זו שג'ואן לעת עתה לא מצאה תשובה לה (פרק 9, עונה 3), היא מדוע לעזאזל אי אפשר לקבל את הכל...
נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת.
אם אתה אוהב את זה, שים על זה טבעת. וגם תהיה רופא.
את מרתון הסופרנוס שלי החליף מרתון מאד מן במאמץ להשלים במהרה את כל פרקי העונות הקודמות. באופן מעניין למדי, תמת העבודה מאפיינת את שתי הסדרות בעקיפין ושלא בעקיפין. המשרד במקרה של הסופרנוס הוא עוד יום במאפיה וההתלבטויות של טוני כבוס הם כאלו של כל מנהל, ובמקרה של מאד מן, מדובר במשרד של ממש והיות והעבודה החדשה שלי היא מעין גרסה מודרנית ודיגיטלית של סטרלינג קופר, אז העניין שאני מגלה בסדרה רק גובר (מעניין מה יהיה התירוץ שלי כשאתחיל את "הסמויה").
אבל מאד מן, למרות שמתרחשת ברובה במשרד פרסום, ממש לא סובבת רק סביב עולם העבודה, ולמרות הטייטל הגברי, אני נוטה לחשוב שדווקא הדמויות הנשיות בסדרה עושות אותה למה שהיא (וכן אולי זה קשור לזה שאני אשה).
ג'ואן האריס (לשעבר הולווי) מתמקמת לה בחינניות באמצע סקאלת: "האשה בעולם המודרני, לאן?". היא לא בטי דרייפר, רעייה מושלמת ועקרת בית למופת (גם אם מעט פסיכוטית),והיא לא פגי אולסן, קרייריסטית מלאת אמביציה (ספויילר די משמעותי מגיע, אז אם לא ראיתם אל תמשיכו לקרוא) שהיתה מוכנה לוותר על התינוק שבטעות ילדה רק כדי להתקדם בעבודה.
ג'ואן טועמת משני העולמות הללו, אבל למעשה לא זוכה לאכול את הארוחה השלמה בשום מקום. היא היתה רוצה להפסיק לעבוד ולהיות אשת איש, אבל מצאה סיפוק רגעי בעבודה ברגע שנתנו לה יותר אחריות במחלקת הטלוויזיה; היא נהנית להיות זו שצריכים אותה במשרד, אבל רוצה גם לפנק את הבעל בארוחת ערב בבית; היא מנסה להיות עקרת הבית הקורקטית, אבל מצד שני, ראיתם פעם מישהי שמצליחה להפוך אקורדיון לכלי הנגינה הסקסי בעולם כמוה?
העניין הוא, שתקופת המעבר שלי, ושל הבלוג הזה, מעולם האבטלה לעולם התעסוקה, עוברת בדיוק היכן שג'ואן יושבת. באמצע הסקאלה. מצד אחד היה כיף לעשות לביתי - לנקות, לבשל, לערוך סידורים מבלי לאבד שעות שינה יקרות. מצד שני, זה גם כיף לעבוד - ליצור, לחשוב, לנהל אינטראקציה מחוץ לבועתי המהוללת בכרם התימנים.
והשאלה העיקרית, זו שג'ואן לעת עתה לא מצאה תשובה לה (פרק 9, עונה 3), היא מדוע לעזאזל אי אפשר לקבל את הכל...
נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת.
כי באמת אי אפשר לקבל הכל.
השבמחקואל תתחילי את ה"סמויה".
אלא אם כן את מתכוונת לפרוש בעונה השלישית כמו שאני פרשתי. אחרי זה זה הופך להיות מציאותי מדי והמציאות היא אכזרית מדי בשבילי, כניראה.
כדאי לך ללכת על "פרינג'" בתור הסדרה הבאה שלך. אין בה קשר למציאות וזה מה שהכי ממכר.
בדיוק התרשמתי מהכותרת שנתנו פה ואז ראיתי את הפוסט שלך:
השבמחקhttp://www.thesuperficial.com/christina-hendricks-breasts-were-at-some-thing-somewhere-08-2010?utm_source=feedburner&utm_medium=feed&utm_campaign=Feed%3A+thesuperficial%2FSNxk+%28The+Superficial+-+Because+You%27re+Ugly%29
אלוני, דווקא מהכותרת? תראה איזה יופי של בובז..
השבמחקוספי... אצטרך לנסות בעצמי. אם אחטוף דיכאון אתחיל את פרינג'. ראיתי פרק אחד והתפוצצתי מצחוק :)
כן.
השבמחקhttp://www.youtube.com/watch?v=vkcJhb72oh0
ולגבי השאר - לא חושבת שזה עניין נשי. דון מזמן הפך לקליאשה מהלכת, וכל מה שסובב אותו מעצבן וצפוי. לעומת זאת, הנשים מדהימות, מרגשות ומחיות. בעיקר ג'ואני. והפרק הרביעי בעונה הנוכחית היה אחד הדברים היפים והטובים שראיתי בחיים.
עוד 4 פרקים אני שם. אתמול סיימתי עונה 3 והתמוגגתי מאושר
השבמחק