דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך מאי, 2010

ראפומנטרי

רוקומנטרי זה יופי אבל כחובבת ז'אנר מוזיקלי אחר, אני מעדיפה את הדוקו שלי דווקא על ראפ והיפ הופ. מעבר לדוקו המצויין על ליל וויין (The Carter) שהכרתי תודות לאלון עוזיאל, שני סרטי דוקו מעניינים מגיעים לכיווננו (ובכיווננו אני מתכוונת ליס דוקו או ערוץ 8 במקרה הטוב, ותוכנת הטורנטים החביבה עליכם במקרה הטוב מאוד).
הראשון הוא דוקומנטרי שביים אייס קיוב על NWA, להקת הגנגסטה-ראפ האגדית מקומפטון קליפורניה, בשם המתכתב עם אלבום הבכורה של הקבוצה, "Straight Outta L.A" (במקור, "Straight Outta Compton" כמובן). קיוב עזב את הלהקה בתחילת שנות ה-90 על רקע סכסוך תמלוגים בנוגע לאלבום הזה וגם ספג כמה דיסים מהחברים הנותרים בלהקה אחרי שעזב. מאז אף מעריץ היפ-הופ לא לקח אותו יותר מדי ברצינות (למרות שעשה את המעבר לקולנוע ולמיינסטרים בצורה די מרשימה), אבל הסרט הזה עורר את הכבוד של ההייטרס מחדש והבאזז עליו ברשת מחמיא לו מאוד.
"Straight Outta L.A" הוא חלק מפרויקט גדול יותר של ערוץ ESPN שפנה ל-30 במאים שונים בבקשה לביים 30 סרטים דוקומנטריים על ספורט, לכן קיוב בחר לספר את הסיפור של הריידרס…

דגני בוקר

בוקר שני 31/5/2010 מתקרבים ליוני, מה שאומר שמתקרבים ליולי, מה שאומר שיהיה פה חם גיהנום.


שעת יקיצה: 11:30
מחשבה ראשונה עם יקיצה: חם לי
פעילות מרכזית מתוכננת להיום: נסיון אבוד מראש לקרוא את כל הפריטים המסומנים בגוגל רידר.
פעילויות נוספות מתוכננות: ספורט, ים, אחיין, שינה.

נערה שואלת

בתור מובטלת, קשה לי להגיד לא להצעות בשל העובדה הכי פשוטה שהתשובה היחידה שאני יכולה לספק היא "לא בא לי" ובינינו, זו לא תשובה שקל להגיד לכל אחד. בטח שלא לכסף צעיר (או לכסף בכלל... כי תמיד יבוא לי על כסף... לעזאזל, אני מובטלת). לכן כשקראתי את פוסט השאלות של אלון עוזיאל בעניין הדקירה של הראפרית שורטי, החלטתי להרים את הכפפה, אפילו שלא היה בא לי להתכופף.

למרות שיש לי תשובות חלקיות לשאלות שאלון שואל בפוסט שלו, נתבקשתי להגיב דווקא לעניין הנשי שמתעורר מסוגית הדקירה. ועל אף שמכריי בוודאי יספרו לכם שפמניזם קלאסי הוא ערך מת בעיני  - ושהפוסט-פמניזם מעייף אותי ושלמעשה אני חושבת שהדרך היחידה לקדם פמניזם כלשהו הוא לא להיות פמניסטית בכלל ואף לחטוא בשובינזם הפוך על הפוך בשביל להעביר את הנקודה - אני אתייחס בכל זאת לסוגייה מהזווית הנשית.

גירל פאוור. צילום של אסף בן ארי מ-NRG

וכמו אלון (כי אני חותרת לשוויון, או שמא אני לא?), אני אענה על השאלה באמצעות כמה שאלות:

כשאשה דוקרת אשה, האם זה לא אומר שהשגנו קידמה גם בתחום הפשע? האין זה שווה ערך לאשה בראש מפלגה, או אשה בתפקיד ניהולי בכיר? האם כשמדובר בז&#…

בלי לומר נאום

יש את הטיפוסים האלה שתמיד פוגשים בתור, לא משנה אם זה התור בלשכת התעסוקה, בקופת החולים או לאופרה מצועצעת במצדה. יש את הנדחף, את הנצמד, את הזקנה שמחפשת איש שיחה, את הנאנחת, את האיש הקולני בטלפון ואפשר ככה עד מחר (לי יש זמן, אבל מה איתכם?).

הטיפוסים האלה מתחלפים בהתאם לסוג התור שאתה עומד בו (ספק אם תראו את האיש הקולני בטלפון בתור לקופה בניצת הדובדבן, אבל הכל יכול לקרות). אבל יש טיפוס אחד שנמצא בכל תור שהוא מעט ארוך מהרגיל. לצערי מדובר לרוב באשה, מעל גיל 30, עם חוש טעם כלשהו, אבל לא מובילה אפנתית. על הגבול שבין מתנשאת לעממית. זאת אומרת, היא תעקם עליך את הפרצוף אם תיתקל בה בטעות, אבל בתור ל-H&M היא תדרוך על מה שנשאר מהגופה שלך.

הייתי מצלמת את אותה אשה היום בלשכה, אם לא הייתי מפחדת ליצור קשר עין. כי עם הטיפוס הזה, אסור - אבל בשום פנים ואופן אסור - לתקשר בכל צורה. לא הנהון ידידותי, לא תגובה בלתי רצונית עם שרירי הפנים ובטח שלא יצירת קשר בדיבור. כי ברגע שמחווה אחת כזאת מסופקת לה, אותה אשה פוצחת בנאום שמבקש הסכמה.

תשימו לידה את הקשישה שמחפשת חברה לשיחה ותקבלו את הנואמת במלוא הדרה. "זה …

דמי אבטלה

להיות מובטל בקיץ זה מסריח, ואני מתכוונת לזה בדיוק איך שזה נשמע ולא איך שזה כאילו נשמע. מילולית לחלוטין. מסריח. מצחין אפילו. בלתי ניתן לנשימה דרך האף ומעורר פוביות בנשימה דרך הפה. כי כשמד הטמפרטורה המצוייר בתחזית מזג האוויר נהפך לאדום, ולשמש הקטנה נוסף מעגל נוסף של קרניים כתומות, זה אומר שהיום יהיה יום מצחין בלשכת האבטלה. ולא יעזור המיזוג המפונפן בבניין משרדי הממשלה המלוטש.

אבל למרות הצחנה באוויר, שום דבר לא ייקח ממני את החשק הנפלא שהתעורר בי הבוקר, משהבראתי ויצאתי אל האוויר הפתוח, לנשום את הבריאות לריאות. שבוע וחצי של מחלה תקע אותי בבית הרבה יותר מדי ממה שאפילו אני - חובבת בית שכמותי - יכולתי לשאת. טיול שבועי אל לשכת התעסוקה, מסריח עד כמה שיהיה, מריח באף שלי כמו תחילתו של שבוע חדש ומבטיח!

אפילו חצי שעה בתור אצל איציק ורותי לא דיכאו את רוחי. בטח לא כשבסוף אני נותרת עם סנדוויץ ביצים-חצילים ביד ועם גזוז קוקטייל מרענן שמורח לי חיוך דבילי על הפרצוף.

גזוז קוקטייל על הבוקר

נשיקה חיבוק ושבוע טוב,
נערה אובדת

דגני בוקר

בוקר ראשון 30/5/2010 


שעת יקיצה: 8:00
מחשבה ראשונה עם יקיצה: יאללה, צריכים לקום לעבוד. זאת אומרת, ללכת ללשכת התעסוקה. 
פעילות מרכזית מתוכננת להיום: ביקור בלשכה הידועה לשמצה
פעילויות נוספות מתוכננות: ריהאנה בבלומפילד. אני ומאות ילדות שהתבגרו לפני הזמן. יופי של דרך להרגיש את השנים.

ג'סטין שיטר

די, באמת שנמאס לי מג'סטין ביבר. בין אם הוא לא יודע מה זה גרמניה, או שהוא מכריז על קים קרדשיאן כעל החברה שלו, או שהוא נתקע עם המצח בדלת מסתובבת, או שהוא נותן נשיקה לאיזו ילדה בת 3 שמזמרת את המילים ההו-כה-מורכבות לשיר ההו-כה-מטופש שלו שגרם לי לאבד את מעט הכבוד שנשאר לי ללודקריס. די. הילד הזה הוא השטן. הוא מה שהיה קורה אם האיש בשחור היה מצליח לעזוב את האי ולחזור לעולם האמיתי. הוא מקור כל הרשע. הוא הוא לוציפר. והוא עושה את הדבר השנוא עלי ביותר בכל תולדות הבידור האמריקאי - הוא מתנהג כפול לגילו. לא, זה לא מגניב שילד שעדיין צריך לבקש רשות מאמא לצאת עם חברים מתנהג כאילו הוא משגל בנות על בסיס קבוע. ואז הוא עושה עוד דבר, שהוא הדבר השני השנוא עלי בכל תולדות הבידור האמריקאי - הוא מדבר כאילו הוא ניגר שגדל בברונקס רק בגלל שהוא מסתובב עם אשר. אם עוד פעם אחת אני אשמע אותו אומר A'aight במקום Alright אני.... אני פשוט אתעצבן עוד יותר. הוויגריות הזאת הולמת אך ורק מחוץ לגבולות ארה"ב ומותרת לעלי ג'י בלבד (וכן, גם לג'יימי קנדי אסור). 


איזה ילד מעצבן!
ואז, כאילו כדי לעלות לי על העצבים העדי…

דגני בוקר

בוקר שבת 29/5/2010 


שעת יקיצה: 9:30
מחשבה ראשונה עם יקיצה: נראה לי שקמתי בלי חום!
פעילות מרכזית מתוכננת להיום: לצאת החוצה. לא עשיתי את זה יותר משבוע.
פעילויות נוספות מתוכננות: בחזרה אל הספורט בהדרגתיות. נתחיל עם כמה תרגילי הולה-הופ.

באדו הולי

קבלו את השערים של מגזין VIBE ליוני 2010. למעלה: אריקה באדו. למטה: ניקי מינאז'. אריקה לוקחת גם בלי לעשות פרצוף למצלמה. #לא כוחות.



אמא'לה, גוגל!!

בעבר העזתי להתלונן על חוסר הקשר בין הפרסומות של גוגל לבלוג שלי, והיום, כשהצלחתי לקום לרגע מהמיטה לעדכן את הבלוג, ראיתי את הפרסומות האלו בצד העמוד:


אין ספק שגוגל מרשימים אותי הרבה יותר עכשיו, אבל חבל שהם לא התעדכנו באיכילוב בעניין הסיבה שהגב שלי כאב. אז הייתי רוכשת להם אפילו עוד יותר כבוד. אולי מעכשיו אני אתחיל לכתוב מילים אקראיות וטובות כמו "עוגייה" או "קשת בענן" או "מילקשייק תות", או "חד קרן" כדי שהפרסומות שבצד יהיו קצת יותר נעימות לקורא הממוצע. ואולי גוגל מנסים לרמוז לי שאני קשת יום?

Free 99

אבודים אחרי "אבודים"? התבאסתם מהסוף של ג'ק באוור? לא הבנתם לאן נעלמה "V" אחרי 12 פרקים, או מה קרה ל"How to Make It in America"? כל מה שנשאר לכם בחיים זה "צ'אק" ו"Glee"? אתם צמאים לדם של אנה פאקווין?

אז אם עוד לא קראתם את שני הפוסטים הקודמים שלי למובטלים שנגמרו להם החיים בעונת הקיץ של הטלוויזיה האמריקאית (או עובדים שנהיה להם יותר מדי זמן פנוי), או את הפוסט הזה על הפיילוט ל"Shit My Dad Says". אולי התכנית החדשה של דיינה קארווי (כן, אותו דיינה קארווי נשכח מ-SNL ו"עולמו של וויין") וספייק פרסטן באתר Funny or Die תעביר לכם את הזמן.

בתפקיד בן ליינוס. קארווי
"Spoof" כשמה כן היא, אמורה לעשות צחוק מסרטים וסדרות והאמת היא שעד עכשיו הפורמט הלגמרי לא מקורי הזה עושה את שלו, בעיקר באגף הקאמבק של קארווי הנשכח. זה התחיל עם ספוף "אבודים":

Dana Carvey's LOST Spin-off from Dana Carvey
והמשיך עם "דארווין" שהוא פרודיה לא רעה על שרלוק הולמס:

Dana Carvey is "DARWIN" - watch more funny videos
הצ…

דגני בוקר

בוקר שישי 28/5/2010 שאוט אאוט וברכות לאחות פרנקל!


שעת יקיצה: 7:30 
מחשבה ראשונה עם יקיצה: די. היום מחלימים.
פעילות מרכזית מתוכננת להיום: דה סיים ת'ינג ווי דו אברי דיי פינקי
פעילויות נוספות מתוכננות: זמן אחיין, זמן החלמה, זמן חזרה לשינה, זמן.

Free 99

עוד סיבה טובה לצפות ל"Get Him To The Greek" (מעבר לראסל ברנד וג'ונה היל) והיא קצת פחות צפויה - דידי. האמן שידוע בעבר בשם פי. פאף, פאפי, דאדי דידי דאדי-יו, או בשם שאמא שלו נתנה לו, שון קומבס, בקטע על אמנות המיינד פאקינג מתוך הסרט. השמועות הן שהוא גונב את ההצגה, ותכלס זה די קשה לגנוב אותה משניים כאלה כמו ברנד והיל. אז נחייה ונראה ובינתיים, ויה Funny Or Die, קבלו את הקטע הבא (שהוא רק חלק מזערי ממסע יחסי ציבור די מושקע ועקבי) שבשבילו אשכרה תצטרכו לאשר שאתם לא קטינים למרות שהוא לא כזה מלוכלך. 


The Art of Mind F*cking - watch more funny videos
כי כל ראפר צריך חיית מחמד בריטית לבנה.  לג'יי זי יש את כריס מרטין ועכשיו גם לדידי יש אחת. ואולי חיית המחמד היא דידי?

דמי מחלה

אתמול לראשונה מאז שהתחלתי את הבלוג, לא פרסמתי אפילו לא את פוסט היקיצה שלי. המחלה הזאת נמשכת כבר מאז יום חמישי ובזאת מוכרזת כמחלה הארוכה ביותר שאי פעם היתה לי (וברטרוספקטיבה נראית גם הכי קשה שהיתה). אבל גם כשאני מתכופפת מעל האסלה ורוצה למות, אני מוצאת את החיובי. הרי לו הייתי עובדת כעת, הייתי עסוקה בתחושת האשמה שהיתה מלווה אותי, והרי איך אפשר להבריא ככה? לעומת זאת, באבטלתי, יש לי גם שבועיים (הו, בבקשה שזה לא יימשך שבועיים) להחלים באיטיות.

נשיקה חיבוק (אני לא מדבקת יותר)
נערה אובדת

דגני בוקר

בוקר חמישי 27/5/2010 


שעת יקיצה: 6:20 באדיבות האחיין המהמם שלי. 9:10 באדיבות ההקאות הפחות מהממות שלי.
מחשבה ראשונה עם יקיצה: שמישהו יירה בי כמו סוס פצוע ויגאל אותי מיסוריי.
פעילות מרכזית מתוכננת להיום: להשתדל לשמור על תכולת הקיבה במקומה הרצוי (בקיבה!)
פעילויות נוספות מתוכננות: לחזור לישון. כי רק ככה עוברים את זה.

דגני בוקר

בוקר שלישי 25/5/2010 ועדיין חולה....


שעת יקיצה: 8:30
מחשבה ראשונה עם יקיצה: לילה במיון איכילוב - נו כיף. ריקון תכולת הקיבה על הבוקר - נו כיף. לחזור לישון - מוי כיף!
פעילות מרכזית מתוכננת להיום: להישאר בחיים, או לפחות להראות בחיים.
פעילויות נוספות מתוכננות: להיאנח, לקטר, לבכות, להיאנח שוב, לקטר שוב, לבכות שוב #רחמיםעצמיים

אבודה אובדת - הסוף

הטקסט לא ממש הורס כלום, הקטעים שלמטה כן. אז... זהירות ספוילר?


הלילה הלכתי לישון על הספה בתקווה להתעורר בחמש בבוקר כדי לצפות בפרק הסיום של לוסט,אבל שאריות החום מהשפעת שלי עילפו אותי קליל וכשהתעוררתי חיכו לי שני חלקי הסיום במג'יק ביחד עם ספיישל מקדים שתכלס עזר לי להיזכר מה קרה על האי הזה במשך שש עונות.

ביי חברה!
כבר ציינתי, ומיותר לציין שוב, ובכל זאת אציין שוב שכמובטלת, העונה האחרונה של אבודים התיישבה לי בול במקום. למרות שהכל כבר נהייה הזוי, למרות ששכחתי את השאלות הלא פתורות שהיו לי ממקודם (מהו דוב הקוטב? מה קרה עם וולט ולמה היו לו כוחות? איך האשה שגרה על האי ידעה להרוג את האמא של ג'ייקוב והאיש בשחור? מה עם הרוסי המוזר עם הרטייה על העין?), למרות הכל, "אבודים" היא אירוע טלוויזיוני בכל קנה מידה. בין אם זו ההפקה, העלילה או העומק הרגשי המשובח של הדמויות, העונג היה כולו שלי. גם כשהוא נדמה לסבל ארוך ומתמשך.

כי למרות הכל, "אבודים" יכולה לעמוד בגאון לצדה של "הסופרנוס". אני לא מעזה להשוות בצורה הזאת, חלילה וחס, אבל בסופו של יום, שתי הסדרות האלה (לצד נוספות של…

דגני בוקר

בוקר שני 24/5/2010 


שעת יקיצה: 8:50
מחשבה ראשונה עם יקיצה: ממש קר פה, או שזה החום שלי?
פעילות מרכזית מתוכננת להיום: פרק הסיום הכפול של "אבודים" ממתין לי במג'יק ואני לא יכולה לחכות!
פעילויות נוספות מתוכננות: במקרה של אכזבה מהפרק - חזרה לישון. במקרה של פרק מוצלח - התרגשות וחזרה לישון #עדייןחולה

שופינג, עיניים

זה לקח הרבה כוח רצון ממני, אבל הצלחתי לא לנסות ולקנות כל דבר שאני רואה ברשת כבר המון זמן. במקרה הנוכחי, תיק מושלם שכזה (אולי זה יהיה תיק חיפוש העבודה שלי? אולי אז הכל יסתדר?) לא יכול להישאר לבד... אז שמישהי תרכוש אותו בבקשה. ומהר. יש אפילו משלוחים לישראל!


אבודה אובדת

חגיגות הסיום של לוסט בעיצומן והיום, שוב באדיבות נ.רביד, ג'ימי קימל עושה טיפול FCC (מי שמצנזרים תכנים לא הולמים בטלוויזיה באמריקה) לסדרה הסחית והופך אותה למגניבה הרבה יותר. שמישהו ירים את הכפפה ויעשה לזה את גרסת הפורנו, לא?


השראה למובטלים

"Shit My Dad Says" הוא חשבון טוויטר שפתח מובטל מקליפורניה בשם ג'סטין שנאלץ לעבור לגור עם אבא שלו בשל מצבו התעסוקתי (טפו טפו טפו, לא עלינו. אולי בעצם למה לא? אבא גר בניו יורק...).

היות וג'סטין המובטל גר באמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אין כמו אבטלה כדי להפוך לסיפור הצלחה, ו-CBS הפכו את חשבון הטוויטר והאבא הנרגן לסיטקום (זאת עונת הפיילוטים בארה"ב!! Yay!!). תכלס, זה מרגיש קצת סחי (זה לא היה קורה ב-ABC), אבל נראה לי שאני אתן לזה צ'אנס, גם כי זה וויליאם שטנר והמפיקים של "וויל וגרייס" שיודעים דבר או שניים על סיטקום, וגם כדי לתמוך בחבריי לאבטלה בעולם כולו.

צפו בעצמכם.

הקדימון של הרשת:



ושטנר מעיד על עצמו:



דמי אבטלה

ביקור שבועי בלשכת התעסוקה עם 38 חום מלמד הרבה על השינאה העזה שלי לביקור אצל הרופא. הייתי מוכנה לטייל ללשכה בשעה מוקדמת מדי בבוקר, העיקר שאוכל להימנע מהתור הגריאטרי של מרפאת לב העיר באלנבי. אם לחכות בתור עם מובטלים עומד מול לחכות בתור עם פנסיונרים היפוכונדריים - אני בוחרת באבטלה. מה גם שהחוויה בלשכה הופכת נעימה יותר כשהמוח קודח משפעת. מנחם אותי לדעת שאת כל הנדחפים - אלו שלא נותנים אוויר בתור לבידוק הבטחוני, אלו שעומדים צמוד אליי במעלית ריקה, אלו ששואלים שאלה מהרבה יותר מדי קרוב - תדביק השפעת כלקח. בימים כתיקונם הייתי רועמת על ההידחפות הבוטה, אבל היום, כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לנשום.

תהיו בריאים! (גם את, ל. לשם)
נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת 

דגני בוקר

בוקר ראשון 23/5/2010 


שעת יקיצה: 08:00
מחשבה ראשונה עם יקיצה: אהההההההה
פעילות מרכזית מתוכננת להיום: לשכת אבטלה - כי אין לי כוח ללכת לרופא אז אני אזיז את עצמי ללשכה
פעילויות נוספות מתוכננות: ציפייה דרוכה לפרק הסיום של אבודים באמצע הלילה!

דמי אבטלה

החדשות הטובות: איתרתי את הסיבה האמיתית לגב התפוס והיא לא זיקנה!!!
החדשות הרעות: מדובר כנראה בשפעת עם לא פחות מ-38.2 חום וממשיך לעלות.
החדשות הטובות: תפקדתי לא רע עד עכשיו.
החדשות הרעות: מעניין את מי הדבקתי...


תראו, אפילו צילמתי!

ממבט האף שלי... כן, זה ממש מקרוב...


דגני בוקר

בוקר שבת 22/5/2010 


שעת יקיצה: 10:00
מחשבה ראשונה עם יקיצה: שכן שלי שומע את לייז של גאנס אנד רוזס... הניינטיז חזרו רשמית
פעילות מרכזית מתוכננת להיום: בישול ארוחת אחיות משפחתית
פעילויות נוספות מתוכננות: בידור ושעשוע האחיין שלי עד התשה מקסימלית

Free 99

מוטב כבר שאכריז על השבוע הקרוב כעל "שבוע אבודים", בעיקר בשביל לחסוך לעצמי את התירוץ בהתעסקות בסדרה ובסופה (כי זה שאני מובטלת ויש לי זמן זה התירוץ שלי, מה שלכם?).

 ועכשיו משהכרזתי, אני יכולה לכתוב משהו כמו "כחלק מחגיגות שבוע אבודים" ולחסוך לעצמי את הצורך לשבור את הראש על פתיחה לכל פוסט עתידי.

שלשום חגגתי את הסדרה ביחד עם אהבתי לג'ימי קימל והיום אני רוצה לציין גם את אהבתי המורכבת לאקסית שלו, שרה סילברמן, ולצוות Funny or Die שהביאו את הראיון המעמיק הזה עם מי שכבר הפכו לכוכבים בזכות עצמם, מפיקי "אבודים", קרלטון קיוז ודיימון לינדלוף. סאבטקסט היא לא מילה גסה, אבל סילברמן יודעת להפוך אותה לאחת כזאת ועדיין לשמור על קלאסה יחסית כפי שתוכלו לצפות כאן:


Sizzle Alert: LOST with Sarah Silverman! from Sarah Silverman


עדינה וענוגה. סילברמן

דגני בוקר

בוקר שישי 21/5/2010 



שעת יקיצה: 11:22
מחשבה ראשונה עם יקיצה: אוי... פגה ההשפעה של הכדורים.
פעילות מרכזית מתוכננת להיום: נרקוטיקה עקבית לגב בריא
פעילויות נוספות מתוכננות: אחותי והאחיין הבלונדי שלי - שאם לא היו קוראים לו עוז, בוודאי היה עונה לשם יורגן - מגיעים לבקר מאמריקה ואני מתכוננת להשחית את מוחו הצעיר של הילד עם מוזיקה, מזון אסור וכיף (כמו שדודות טובות צריכות לעשות).

עוז-יורגן ואני. איזה בונבון?

Free 99

נערה אובדת היא נערה מפרגנת והפעם לחברים בתפו"ד שהכינו לכם פוסט טרי לרגל מסיבת טרוקסלר-גרבר הלילה בבלוק שתמשיך להדהד גם בערב החודשי שלהם בלייקה ביום שישי. הגב שלי אולי תפוס, אבל אתם... אתם יכולים לרקוד כל הלילה... 

נראה לי שגם הגב שלו תפוס. טרוקסלר



דמי אבטלה

אני לא אוהבת לצטט את זוהר ארגוב או לתת לו איזשהו רפרנס תרבותי. אין לי בעיה איתו כזמר, אלא כאדם שהורשע בנסיון אונס, אבל זה כבר עניין אחר. מה שכן, רצה הגורל ומשכך הכאבים הממש ממש (ממש!) חזק שלקחתי לפני חצי שעה כדי להקל על גבי התפוס מתחיל להשפיע, ורגע לפני שאני נופלת לתרדמה שכולה אסקפיזם, זמזמתי לעצמי את השיר "יום יום" (כי כשמזמזמים אז לא מרגישים כאב והיות ואני שוכבת על הגב זה עלה לי אסוציאטיבית). 


משכך הכאבים הטוב בעולם! שאול בן שאול (שם אדיר!) כתב לזוהר את המילים: "אשכב על הגב, אתהפך על הבטן והמוח רץ. או... עובד כמו חמור, למזוזה אני עבד והמוח רץ". רוצה לומר, גם אם אתה מובטל ושוכב על הגב (כי הגב תפוס, במקרה שלי) וגם אם אתה עבד (למזוזה או לבוס שלך), המוח שלך רץ. 

ובמילים אלו, יגידו מה שיגידו, אני אתן הפסקה למוח, כי לרוץ כל כך הרבה יכול לעשות בחילה. 
ליל מנוחה (אפילו שרק ערב), נערה אובדת

דגני בוקר

בוקר חמישי 20/5/2010 

שעת יקיצה: 9:00
מחשבה ראשונה עם יקיצה: בטח ישנתי 20 שנה, אחרת איך אפשר להסביר את ההזדקנות המהירה הזאת שתפסה לי את הגב במהלך הלילה??!!
פעילות מרכזית מתוכננת להיום: לנוח בתנוחה הכי פחות כואבת ולהזדקן ללא כאב
פעילויות נוספות מתוכננות: כל מה שאפשרי לעשות מהספה.

אבודה אובדת

בעודי מחכה לפרק הלפני-אחרון של "אבודים" שיירד וירווה את צמאוני לסוף, החלטתי לכבד את כולנו בפוסט חגיגי לקראת פרק הסיום הכפול של הסדרה בשבוע הבא. אפשר להגיד הרבה על אבודים (שמאמצע העונה השנייה היא סרחה, שזו עדיין סדרה גדולה יותר מטלוויזיה, שג'יי ג'יי אברמס חייב למות, שגורל זה הכי ניינטיז, שהעונה השישית פיצתה על כל השאר, שהפרק המוזר ששודר שבוע שעבר הוכיח שהתסריטאים ידעו מה הם עושים מההתחלה, שלמרות שהם ידעו מה הם עושים הם מתחו את זה על 6 עונות כשהם יכלו לגמור את זה ב-3, שלמרות שהם מתחו את זה על 6 עונות, הם לא התחזרו על 7 ולא חטאו בסרט באורך מלא וכו' וכו'). אבל לא באמת משנה מה אומרים, משנה שמי מכם שעדיין ממשיך לקרוא את הפוסט הנוכחי, שומר מקום בלב לסדרה המוזרה הזאת.

מי מכם שעוד לא הבין שג'ימי קימל הוא אביר חלומותי (איפשהו לצד אנדי סמברג וויל פארל ו-וינס ווהן), בוודאי מבין זאת עכשיו, כשאמרתי את זה. אחת ממליוני הסיבות שאני אוהבת את הבחור השמנמן, היא אהבתנו המשותפת (תוך כדי סלידה סימולטנית) לאי האבוד, לאיש בשחור ולסוייר (טוב, אולי האהבה שלנו לסוייר היא לא כל כך מש…