דמי מחלה

אתמול לראשונה מאז שהתחלתי את הבלוג, לא פרסמתי אפילו לא את פוסט היקיצה שלי. המחלה הזאת נמשכת כבר מאז יום חמישי ובזאת מוכרזת כמחלה הארוכה ביותר שאי פעם היתה לי (וברטרוספקטיבה נראית גם הכי קשה שהיתה). אבל גם כשאני מתכופפת מעל האסלה ורוצה למות, אני מוצאת את החיובי. הרי לו הייתי עובדת כעת, הייתי עסוקה בתחושת האשמה שהיתה מלווה אותי, והרי איך אפשר להבריא ככה? לעומת זאת, באבטלתי, יש לי גם שבועיים (הו, בבקשה שזה לא יימשך שבועיים) להחלים באיטיות.

נשיקה חיבוק (אני לא מדבקת יותר)
נערה אובדת

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

ההתחלה

אני ויטו ספטפורה