שלוש ארבע ולעבודה

עוד כמה דקות אצא מהבית לעבודה. עבור אלו מכם שעקבו אחרי הבלוג הזה ממקום עבודתם, ההכרזה הזאת עלולה להישמע בנאלית, אבל עבורי - מובטלת בארבעת החודשים האחרונים - זו הכרזה חגיגית למדי. ולמרות החגיגיות בזכות החודשים האחרונים הצעד הזה, שמסיים תקופה, מרגיש כמו מהלך טבעי למדי. כי על אף הסטטוס המובטל שלי במחשבי לשכת התעסוקה, אני חייבת להודות שבראש, רוב הזמן לא הרגשתי מובטלת.

אולי לא עבדתי במה שנהוג לכנות "עבודה" בחודשים אלו, אבל עבדתי בהרבה עבודות אחרות תוך כדי: עבדתי בלחיות טוב יותר ומצאתי מחדש את הדברים שאני אוהבת לעשות; עבדתי על הבריאות הנפשית שלי (הבלוג הזה נולד מהצורך שלי להישאר שפויה באבטלה); עבדתי על הבריאות הפיזית שלי (לעזאזל, אני לא אוכלת מאפים כבר שבוע ומתאמנת בקביעות כבר 500 וקצת ימים); עבדתי על הבית שלי (אל תשכחו את הספריה שהרכבתי לבדי בשבוע הראשון לאבטלתי, או את מהפך ארון הבגדים שלי), ובסופו של דבר עבדתי בלעבוד עבור עצמי.

הכי כיף להיות הבוס של עצמך.
נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת
קפה של בוקר

תגובות

  1. בהצלחה בובה'לה. נהנתי מכל רגע - נא לא לזנוח את הבלוג, עכשיו כשתהיי עסוקה בלעשות כסף לאחרים
    :)
    ברוכה השבה לעולם הפועלים. לא כזה כיף פה

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

ההתחלה

אני ויטו ספטפורה