נערה אובדת: הפוסט הבא הוא לא מיסיונרי

יום רביעי, 26 בינואר 2011

הפוסט הבא הוא לא מיסיונרי

כחלק מהקבלה הזאת של השגרה אליה נקלעתי, אני מפתחת לאחרונה שיגעונות חולפים. חלקם נדבקים ונשארים איתי - כמו השיגעון הזה להתחיל להתאמן, שאשכרה מצליח לי הודות לקונסולת ה-Wii החביבה שלי - וחלקם חולפים כמו טרנדינג טופיק משעשע בטוויטר.

האחרון שבשיגעונותיי הוא הניסיון להתנזר מבשר לתקופה של שבוע או שבועיים לפחות. הבעיה היא שכבר שבועיים שאני מנסה להתחיל את השבוע הזה אבל משכנעת את עצמי באין ספור דרכים שעדיף לחכות לתחילת שבוע לשם העיגול. שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת בעלי חיים, בבית שלי ולעתים גם בצלחת. אני חיה עם הדואליות הזו בשלום מאז שאני קטנה (אצלנו בבית ארוחה היא לא ארוחה אם אין בה מנת בשר). אבל באחד הלילות נתקלתי בפרק של אופרה ווינפרי על צמחונים ומוחי נשטף.

אלו לא הפרות שאמנע את שחיטתן שמטרידות אותי (למרות ש..היי, כל המציל פרה אחת או משהו, לא?), אלו הם התסמינים הבריאותיים שחווה כל מי שמצהיר על גמילה מבשר לפרק זמן כלשהו שהייתי שמחה לחוות על עורי. עירנות, עור שופע ובריא, חיוניות, אורח חיים קליל יותר וכל מה שבגילי המופלג והצעיר בו זמנית, אני די אמורה לחוות. 

אז החל מהשבוע הבא, אחלוק עמכם את החוויה החד פעמית (בהנחה שלא אדחה אותה לשבוע הבא) ואולי בעזרת הבלוג, השיגעונות שלי יפסיקו לחלוף (עד שהן יהפכו לשגרה ואז אצטרך לצאת ממנה שוב..). 

דרך אגב, דגים ומאכלי ים לא נכללים בניסוי ומותרים לי עד שאחליט אחרת. כי אני ממציאה את החוקים של האתגרים המטופשים שלי!!

ולסיום, מעט אמנות צמחונית שאספתי ברשת, ולא, אין לי כוונה להגיד לכם שצמחונות זה טוב. מיסיונרים הם אנשים מעיקים וצדקנים ולא אחטא בכך. האיין ראנד שבי דוגלת באיש איש באמונתו, ולי בטח שלא אכפת מזה...








נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה