דילוג לתוכן הראשי

ומה עוד?







טור 29 - מזל טוב לויקיפדיה
טור 28 - לכל הומלס יש קול זהב
טור 27 - הדליפות החמות של השבוע
טור 26 - סיכום 2010 בפייסבוק
טור 25 - סיכום 2010 ביוטיוב
טור 24 - סיכום 2010 בטוויטר
טור 23 - על יוהרה ותעופה עצמית ברשת
טור 22 - הדלפה של וויקיליקס או תכנית ריאליטי?
טור 21 - לעוקב שעזב - אל תעזוב אותי
טור 20 - תכניות אירוח אמריקאיות כמראה לעולם הדיגיטלי
טור 19 - קונאן חוזר! מוכנים?
טור 18 - האלטר אגו האינטרנטי של ווסט, גאגא ושל כולנו
טור 17 - פרז הילטון כבר לא שונא, אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים
טור 16 - רשתות חברתיות מבוססות מיקום הן העתיד, אבל למה?
טור 15- יומן המחלה שלי - יום כיף מול המחשב
טור 14 - פייסבוק תהרוג לכם את הקריירה. טוויטר תבנה לכם אותה מחדש
טור 13 - הציוץ הבא שלכם בטוויטר, יכול להיות האחרון שלכם
טור 12 - אמנות רחוב דיגיטלית מעוררת השראה
טור 11 - קנייה ווסט מגיע לטוויטר
טור 10 - במאים גדולים ברשת
טור 9 - אהבה (ואהבה ללילה) ברשת
טור 8 - האינטרנט השתמש במיכל אמדורסקי - עכשיו תורה
טור 7 - פרינס הורג ולברון ג'יימס מפיח חיים
טור 6 - ג'ימי קימל מחובר לרשת
טור 5 - סלבס לא מתים לשוא
טור 4 - ליידי גאגא רוצחת
טור 3 - ג'סטין ביבר הוא מפלצת
טור 2 - תפסיקו להתבכיין על פרטיות
טור 1 - הזנות של הלייק


אמריקן איידול - הקומיקס:
הראשון


ועוד קצת:

* הנשים של אימפריית הפשע
כך היה נראה הטוויטר של ג'ון לנון
קיד קאדי: מדכא ונפלא
הוותיקן לוקח והעולם שותק? לא עוד
טרי ריצ'רדסון כבר לא אמן, הוא סתם חרמן
שבוע האופנה בניו יורק - אגו טריפ
הלכתי לראות את ג'יי זי, וראיתי את כל תעשיית ההיפ-הופ בהופעה
ביג בוי בהופעה בברוקלין
מחווה לג'ואן האריס - לוק המזכירה הסקסית (ספיישל רטרו)
על הבלופרינט 3 של ג'יי זי
הפסקול הלילי שלי
אובמה בהיפ-הופ
20 שנה לסימפסונז


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

אני ג'ואן האריס

טוב, הלוואי. זאת אומרת, אני לא ממש מתיימרת להיות שופעת כמוה (מה גם שנתוני הטבעיים לא מאפשרים לי), ואני גם לא ממש ג'ינג'ית חצופה (אולי קצת חצופה) ומאופקת לפרקים (ממש לא מאופקת, אפילו לא לפרקים), אבל בכל מה שנוגע למשמעות הדמות של מיסז האריס, אני לגמרי טים ג'ואן. אם אתה אוהב את זה, שים על זה טבעת. וגם תהיה רופא. את מרתון הסופרנוס שלי החליף מרתון מאד מן במאמץ להשלים במהרה את כל פרקי העונות הקודמות. באופן מעניין למדי, תמת העבודה מאפיינת את שתי הסדרות בעקיפין ושלא בעקיפין. המשרד במקרה של הסופרנוס הוא עוד יום במאפיה וההתלבטויות של טוני כבוס הם כאלו של כל מנהל, ובמקרה של מאד מן, מדובר במשרד של ממש והיות והעבודה החדשה שלי היא מעין גרסה מודרנית ודיגיטלית של סטרלינג קופר, אז העניין שאני מגלה בסדרה רק גובר (מעניין מה יהיה התירוץ שלי כשאתחיל את "הסמויה"). אבל מאד מן, למרות שמתרחשת ברובה במשרד פרסום, ממש לא סובבת רק סביב עולם העבודה, ולמרות הטייטל הגברי, אני נוטה לחשוב שדווקא הדמויות הנשיות בסדרה עושות אותה למה שהיא (וכן אולי זה קשור לזה שאני אשה). ג'ואן האריס (לשעבר

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע