דלג לתוכן הראשי

ומה עוד?







טור 29 - מזל טוב לויקיפדיה
טור 28 - לכל הומלס יש קול זהב
טור 27 - הדליפות החמות של השבוע
טור 26 - סיכום 2010 בפייסבוק
טור 25 - סיכום 2010 ביוטיוב
טור 24 - סיכום 2010 בטוויטר
טור 23 - על יוהרה ותעופה עצמית ברשת
טור 22 - הדלפה של וויקיליקס או תכנית ריאליטי?
טור 21 - לעוקב שעזב - אל תעזוב אותי
טור 20 - תכניות אירוח אמריקאיות כמראה לעולם הדיגיטלי
טור 19 - קונאן חוזר! מוכנים?
טור 18 - האלטר אגו האינטרנטי של ווסט, גאגא ושל כולנו
טור 17 - פרז הילטון כבר לא שונא, אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים
טור 16 - רשתות חברתיות מבוססות מיקום הן העתיד, אבל למה?
טור 15- יומן המחלה שלי - יום כיף מול המחשב
טור 14 - פייסבוק תהרוג לכם את הקריירה. טוויטר תבנה לכם אותה מחדש
טור 13 - הציוץ הבא שלכם בטוויטר, יכול להיות האחרון שלכם
טור 12 - אמנות רחוב דיגיטלית מעוררת השראה
טור 11 - קנייה ווסט מגיע לטוויטר
טור 10 - במאים גדולים ברשת
טור 9 - אהבה (ואהבה ללילה) ברשת
טור 8 - האינטרנט השתמש במיכל אמדורסקי - עכשיו תורה
טור 7 - פרינס הורג ולברון ג'יימס מפיח חיים
טור 6 - ג'ימי קימל מחובר לרשת
טור 5 - סלבס לא מתים לשוא
טור 4 - ליידי גאגא רוצחת
טור 3 - ג'סטין ביבר הוא מפלצת
טור 2 - תפסיקו להתבכיין על פרטיות
טור 1 - הזנות של הלייק


אמריקן איידול - הקומיקס:
הראשון


ועוד קצת:

* הנשים של אימפריית הפשע
כך היה נראה הטוויטר של ג'ון לנון
קיד קאדי: מדכא ונפלא
הוותיקן לוקח והעולם שותק? לא עוד
טרי ריצ'רדסון כבר לא אמן, הוא סתם חרמן
שבוע האופנה בניו יורק - אגו טריפ
הלכתי לראות את ג'יי זי, וראיתי את כל תעשיית ההיפ-הופ בהופעה
ביג בוי בהופעה בברוקלין
מחווה לג'ואן האריס - לוק המזכירה הסקסית (ספיישל רטרו)
על הבלופרינט 3 של ג'יי זי
הפסקול הלילי שלי
אובמה בהיפ-הופ
20 שנה לסימפסונז


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת: "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי."

רמז מקדים בעלילה
לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות
שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום.

מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומס של חיים…

ההתחלה

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי.
במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה.
כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג.
אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (זול) בא…

אני ויטו ספטפורה

בעונה האחרונה של הסופרנוס, ויטו ספטפורה (ואם לא ראיתם אז אולי כדאי שתברחו מכאן, ועכשיו), הדובי החמוד שכלוא בגוף של הומו בארון, נאלץ לשוב ולעבוד בבניין (והפעם לא רק להשתזף על כסא הנוח באתר ולרדת לגברים זרים עם עלות השחר). זו לא העבודה שמפריעה לו כמו הזמן שלא עובר בחיים החדשים והקונבנציונליים שלו. הוא סופר את הדקות, נמנע בכל כולו מלהסתכל על השעון ולראות מה השעה, מפענח את מצב השמש בשמיים, משוכנע שהגיע הזמן לארוחת הצהריים. רק אז הוא מעז להביט בשעון, רק כדי לגלות שעברה בערך חצי שעה...

גם שונא לעבוד וגם אוהב לאכול - שילוב קטלני. ויטו ספטפורה ו"חבר"
זו לא רק סצנה שונה מאוד בנוף הסופרנוסי, בה אנחנו שומעים את המחשבות של הדמות - שיטה שיוצרי הסופרנוס נמנעו ממנה לרוב והסתפקו במבטים ובסמלים שפתוחים לפרשנויות - זו גם סצנה שכל נערה אובדת, וכל אדם שנתון לשעבוד הקפיטליסטי ולחוקיו יכול להזדהות איתה באופן קורע לב.

השעה היא 10:54 עכשיו. אני יודעת את זה כי אני, בניגוד לויטו, לא עובדת בבניין, אלא מול מחשב עם שעון. השמש שבחוץ לא אומרת לי מאום, כי אני במשרד. זו לא העבודה שמפריעה לי כמו הציפייה הדרוכ…