טוב, הלוואי. זאת אומרת, אני לא ממש מתיימרת להיות שופעת כמוה (מה גם שנתוני הטבעיים לא מאפשרים לי), ואני גם לא ממש ג'ינג'ית חצופה (אולי קצת חצופה) ומאופקת לפרקים (ממש לא מאופקת, אפילו לא לפרקים), אבל בכל מה שנוגע למשמעות הדמות של מיסז האריס, אני לגמרי טים ג'ואן. אם אתה אוהב את זה, שים על זה טבעת. וגם תהיה רופא. את מרתון הסופרנוס שלי החליף מרתון מאד מן במאמץ להשלים במהרה את כל פרקי העונות הקודמות. באופן מעניין למדי, תמת העבודה מאפיינת את שתי הסדרות בעקיפין ושלא בעקיפין. המשרד במקרה של הסופרנוס הוא עוד יום במאפיה וההתלבטויות של טוני כבוס הם כאלו של כל מנהל, ובמקרה של מאד מן, מדובר במשרד של ממש והיות והעבודה החדשה שלי היא מעין גרסה מודרנית ודיגיטלית של סטרלינג קופר, אז העניין שאני מגלה בסדרה רק גובר (מעניין מה יהיה התירוץ שלי כשאתחיל את "הסמויה"). אבל מאד מן, למרות שמתרחשת ברובה במשרד פרסום, ממש לא סובבת רק סביב עולם העבודה, ולמרות הטייטל הגברי, אני נוטה לחשוב שדווקא הדמויות הנשיות בסדרה עושות אותה למה שהיא (וכן אולי זה קשור לזה שאני אשה). ג'ואן האריס (לשעבר
אלבום חובה ומאוד מומלץ לכול מובטל/מובטלת:
השבמחקהעטיפה כבר אומרת הכול והמוזיקה, הו... המוזיקה: רק תתארו לעצמכם מה זה להיות מובטל בבירניגהאם או בלונדון האפרורית...
http://en.wikipedia.org/wiki/Signing_Off
ולאחר מכן, לקנח בזה ולדעת, אתם/ן לא לבד.
http://www.youtube.com/watch?v=VCGcljqOSW0
אני זוכר חודשי מובטלות אי שם באמצע הניינטיז כשעוד גרתי בבלפור-אוף שנקין והדבר הראשון שקניתי
כדי להרגיש טוב עם עצמי היה: פינג'אן קטן ושתי כוסות זכוכית קטנות לקפה שחור.
השמים היו הגבול...
הקפה היה ככה.
אודי, תרמת לי רבות להעברת הזמן, ללא ספק...
השבמחקאני אדאג שהשמיים לא יהיו הגבול ושהקפה יהיה טוב במיוחד