בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי. במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה. כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג. אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (...
אלבום חובה ומאוד מומלץ לכול מובטל/מובטלת:
השבמחקהעטיפה כבר אומרת הכול והמוזיקה, הו... המוזיקה: רק תתארו לעצמכם מה זה להיות מובטל בבירניגהאם או בלונדון האפרורית...
http://en.wikipedia.org/wiki/Signing_Off
ולאחר מכן, לקנח בזה ולדעת, אתם/ן לא לבד.
http://www.youtube.com/watch?v=VCGcljqOSW0
אני זוכר חודשי מובטלות אי שם באמצע הניינטיז כשעוד גרתי בבלפור-אוף שנקין והדבר הראשון שקניתי
כדי להרגיש טוב עם עצמי היה: פינג'אן קטן ושתי כוסות זכוכית קטנות לקפה שחור.
השמים היו הגבול...
הקפה היה ככה.
אודי, תרמת לי רבות להעברת הזמן, ללא ספק...
השבמחקאני אדאג שהשמיים לא יהיו הגבול ושהקפה יהיה טוב במיוחד