דילוג לתוכן הראשי

שופינג, עיניים

Eye Shopping למובטלים

לעזאזל, לקחה לי שעה של בילוי מחוץ לכתלי ביתי בשביל להבין שנדפקנו. הקיץ הישראלי שב ואין שום דבר שאפשר לעשות בעניין הזה. מה שכן, אדם אופטימי שכמותי (וכראייה, אני מובטלת ומחייכת) מוצא את החיובי בכל סיטואציה מסריחה (ואם כמוני אתם נוסעים במוניות שירות אתם יודעים שהיא באמת מסריחה). אז הפעם במדור השופינג למובטלים אני מציגה מבחר מניפות. כבר שנים שאני חושבת שמניפה היא כמו משקפיים, תיק או כל אביזר שימושי אחר שאין סיבה לא לקשט איתו כל אאוטפיט (בטח בקיץ כשלוק השכבות האהוב עליי לא פרקטי יותר).

אבל חוץ מאביזר אופנה, למניפה יש היסטוריה די מגניבה אם לוקחים את הזמן לקרוא עליה (אני מובטלת, יש לי זמן, סתם ככה למקרה שמישהו מכם שכח). בצרפת של איזו מאה ישנה, נהגו לדבר באמצעות סימני מניפה. סימנים כמו "פתוחה להצעות" (מניפה פרוסה מונחת על השולחן), "תפגוש אותי בשעה X" (לפי מספר השלבים שהעלמה פותחת במניפה), או "לא מעוניינת" (מניפה סגורה נוגעת בקצה החיצוני של הגבה).

אני חושבת שבעידן של קשרים דיגיטליים, גם ככה איבדנו את היכולת לתקשר פנים אל פנים, אז למה שלא נקבע טקסי חיזור מניפתיים? 

לא? שום סיכוי!? טוב... אז רק אופנה אם ככה...

האתר הלא ממש מעוצב הזה עושה משלוחים לישראל, ולמרות שהוא נראה רע, תוכלו למצוא בו מניפות די מגניבות. מניפה אחת עולה דולר, אבל אם קונים בכמויות אז המחיר יורד ואפשר להתחלק בדמי המשלוח. חוץ מזה, למה להסתפק רק בצבע אחד?

אם יש לכם פלר, או שאתם דראג קווין, נסו את הקולקציה הנוצתית ב-6 וחצי דולר היחידה:




ויש גם את האופציה הפחות נוחה, אבל מאוד אפקטיבית בעוצמת הרוח שהיא מספקת:



מניפת העץ הפשוטה היא הבחירה האופנתית שלי. היא מתאימה גם לזכרים הומופובים וגם על פי צו האופנה היא בצבע טבעי. מה גם שהיא עושה הרבה רוח ולא נקרעת או נשברת מהר מדי. 1.10 דולר וזה שלכם. 

אבל הכי חשוב, 
אם אתם רואים אדם ברחוב שחם לו, תנו לו נפנוף קומפלימנטרי... אולי הוא מובטל, ששונא את הקיץ... אולי עשיתם לו את היום?

נשיקה חיבוק,
נערה אובדת


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע

אני ג'ואן האריס

טוב, הלוואי. זאת אומרת, אני לא ממש מתיימרת להיות שופעת כמוה (מה גם שנתוני הטבעיים לא מאפשרים לי), ואני גם לא ממש ג'ינג'ית חצופה (אולי קצת חצופה) ומאופקת לפרקים (ממש לא מאופקת, אפילו לא לפרקים), אבל בכל מה שנוגע למשמעות הדמות של מיסז האריס, אני לגמרי טים ג'ואן. אם אתה אוהב את זה, שים על זה טבעת. וגם תהיה רופא. את מרתון הסופרנוס שלי החליף מרתון מאד מן במאמץ להשלים במהרה את כל פרקי העונות הקודמות. באופן מעניין למדי, תמת העבודה מאפיינת את שתי הסדרות בעקיפין ושלא בעקיפין. המשרד במקרה של הסופרנוס הוא עוד יום במאפיה וההתלבטויות של טוני כבוס הם כאלו של כל מנהל, ובמקרה של מאד מן, מדובר במשרד של ממש והיות והעבודה החדשה שלי היא מעין גרסה מודרנית ודיגיטלית של סטרלינג קופר, אז העניין שאני מגלה בסדרה רק גובר (מעניין מה יהיה התירוץ שלי כשאתחיל את "הסמויה"). אבל מאד מן, למרות שמתרחשת ברובה במשרד פרסום, ממש לא סובבת רק סביב עולם העבודה, ולמרות הטייטל הגברי, אני נוטה לחשוב שדווקא הדמויות הנשיות בסדרה עושות אותה למה שהיא (וכן אולי זה קשור לזה שאני אשה). ג'ואן האריס (לשעבר