דילוג לתוכן הראשי

ראפומנטרי

רוקומנטרי זה יופי אבל כחובבת ז'אנר מוזיקלי אחר, אני מעדיפה את הדוקו שלי דווקא על ראפ והיפ הופ. מעבר לדוקו המצויין על ליל וויין (The Carter) שהכרתי תודות לאלון עוזיאל, שני סרטי דוקו מעניינים מגיעים לכיווננו (ובכיווננו אני מתכוונת ליס דוקו או ערוץ 8 במקרה הטוב, ותוכנת הטורנטים החביבה עליכם במקרה הטוב מאוד).

הראשון הוא דוקומנטרי שביים אייס קיוב על NWA, להקת הגנגסטה-ראפ האגדית מקומפטון קליפורניה, בשם המתכתב עם אלבום הבכורה של הקבוצה, "Straight Outta L.A" (במקור, "Straight Outta Compton" כמובן). קיוב עזב את הלהקה בתחילת שנות ה-90 על רקע סכסוך תמלוגים בנוגע לאלבום הזה וגם ספג כמה דיסים מהחברים הנותרים בלהקה אחרי שעזב. מאז אף מעריץ היפ-הופ לא לקח אותו יותר מדי ברצינות (למרות שעשה את המעבר לקולנוע ולמיינסטרים בצורה די מרשימה), אבל הסרט הזה עורר את הכבוד של ההייטרס מחדש והבאזז עליו ברשת מחמיא לו מאוד.

"Straight Outta L.A" הוא חלק מפרויקט גדול יותר של ערוץ ESPN שפנה ל-30 במאים שונים בבקשה לביים 30 סרטים דוקומנטריים על ספורט, לכן קיוב בחר לספר את הסיפור של הריידרס, קבוצת הפוטבול שהגיע במקור מאוקלנד ללוס אנג'לס והפכה לסמל של העיר ביחד עם הלהקה, ששאבה חלק גדול מההשראה שלה מהקבוצה. קיוב מספר (בין היתר באמצעות אנימציה) את סיפור העלייה של שני הסמלים האלו על רקע לוס אנג'לס של שנות ה-80, תחילת ה-90, כולל המהומות, הכנופיות ועלייתו של הגנגסטה ראפ.
N.W.A והכובעים של הריידרס

אייס קיוב על הסרט וכמה קטעים מתוכו:



אייס קיוב מדבר על NWA עם ג'ימי קימל:



הסרט השני הוא של השחקן והבמאי מייק רפופורט (שלמרות קריירה ארוכה למדי תיזכרו אותו בעיקר כחבר השוטר של פיבי בופה מ"חברים"), שבשיתוף עם הראפר נאס עובד זה זמן מה על דוקו אודות א טרייב קולד קווסט (עוד להקה אגדית שהורכבה מקיו טיפ, פייף דוג ודי ג'יי עלי שאהיד מוחמד). עד כמה שידוע לי, זה היה אמור להיות סרט כולל יותר על הנייטיב טונג פוסי, הקולקטיב שבתוכו פעלה הלהקה, אבל בסופו של דבר התמקד בלהקה. בראיון שקראתי ב-XXL, קיו טיפ סיפר שרפופורט ונאס ראיינו בשביל הסרט את ג'ונה היל, גוסטפייס קילה, מוס דף, קומון ועוד הרבה אנשים קשורים ולא קשורים ושזה הולך להיות דוקו "עמוק" (כה אמר קיו טיפ) שכולל הופעות עכשוויות, קטעי ארכיון וגם ליווי צמוד לחיים האישיים של החברים בלהקה, כולל ליווי של פייף להשתלת הכיליה שלו.

רפופורט בפוזה של דוקומנטריסט


כפי שתראו בסרטון שלפניכם, הסרט עוד בשלבי עריכה וצפוי להיות מוקרן בבכורה בסאנדנס 2011. השם הזמני שלו הוא על שם האלבום הרביעי של הטרייב, "Beats, Rhymes and Life" ובסרטון מסביר רפופורט במדויק את הסיבה שצריך יותר דוקומנטריים על להקות ואמני היפ הופ שפעלו בשנות ה-80 וה-90. פשוט כי אין הרבה כאלה. 
מייק רפפורט על הסרט:


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Road Trip

היות ואני לא מרבה לצאת מהרדיוס הבועתי שלי יותר מדי, והיות ומאז ואינני מובטלת נסיעות שכאלה באמצע היום לנופים רחוקים וזרים לא צצות לעתים קרובות, חשתי צורך לנצל את הנסיעה אתמול למשרד עורכי הדין של בעל הבית שלי, כדי להרגיש כמו בימים הטובים ההם של האבטלה. על אף שהנסיעה לראשון לציון היא לא למטרת יום כיף בסופרלנד (יותר כמו יום-לא-כיף במינוס-בבנק-לנד), הנערה האובדת האופטימית שבי החליטה לחשוב חיובי. לצורך כך הצטיידתי במפה (גם כי אני אובדת בדרכים מטבעי וגם כי ככה עושים ברוד טריפ), אלא שאז שכחתי אותה והגעתי בטעות לים (שנמצא בצד המנוגד של היעד שלי, אבל היה נעים לראות), ברשימת השמעה משמחת באייפון (פתחתי קטגורית "Fun Tunes"), ובצידה לדרך כמו יוגורט 1.5 אחוז ואפרסק (זוכרים את משטר התזונה המבאס שלי? אז הוא עדיין מבאס). גם זה משהו אז מה זה משנה אם במקום בית מלון מפנק או טבילה מצננת בבריכה אני אאלץ לחתום על 12 צ'קים וצ'ק ביטחון אחד ביד רועדת ובלב כואב? אני פשוט אדמיין שהדירה שלי בכרם היא ריזורט בספרד ועל זה לגמרי הייתי שמה שכירות כל חודש. אם מצלמים מטושטש אפשר להתבלבל עם ספרד....

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ...

ההתחלה

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי. במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה. כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג. אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (...