דילוג לתוכן הראשי

ראפומנטרי

רוקומנטרי זה יופי אבל כחובבת ז'אנר מוזיקלי אחר, אני מעדיפה את הדוקו שלי דווקא על ראפ והיפ הופ. מעבר לדוקו המצויין על ליל וויין (The Carter) שהכרתי תודות לאלון עוזיאל, שני סרטי דוקו מעניינים מגיעים לכיווננו (ובכיווננו אני מתכוונת ליס דוקו או ערוץ 8 במקרה הטוב, ותוכנת הטורנטים החביבה עליכם במקרה הטוב מאוד).

הראשון הוא דוקומנטרי שביים אייס קיוב על NWA, להקת הגנגסטה-ראפ האגדית מקומפטון קליפורניה, בשם המתכתב עם אלבום הבכורה של הקבוצה, "Straight Outta L.A" (במקור, "Straight Outta Compton" כמובן). קיוב עזב את הלהקה בתחילת שנות ה-90 על רקע סכסוך תמלוגים בנוגע לאלבום הזה וגם ספג כמה דיסים מהחברים הנותרים בלהקה אחרי שעזב. מאז אף מעריץ היפ-הופ לא לקח אותו יותר מדי ברצינות (למרות שעשה את המעבר לקולנוע ולמיינסטרים בצורה די מרשימה), אבל הסרט הזה עורר את הכבוד של ההייטרס מחדש והבאזז עליו ברשת מחמיא לו מאוד.

"Straight Outta L.A" הוא חלק מפרויקט גדול יותר של ערוץ ESPN שפנה ל-30 במאים שונים בבקשה לביים 30 סרטים דוקומנטריים על ספורט, לכן קיוב בחר לספר את הסיפור של הריידרס, קבוצת הפוטבול שהגיע במקור מאוקלנד ללוס אנג'לס והפכה לסמל של העיר ביחד עם הלהקה, ששאבה חלק גדול מההשראה שלה מהקבוצה. קיוב מספר (בין היתר באמצעות אנימציה) את סיפור העלייה של שני הסמלים האלו על רקע לוס אנג'לס של שנות ה-80, תחילת ה-90, כולל המהומות, הכנופיות ועלייתו של הגנגסטה ראפ.
N.W.A והכובעים של הריידרס

אייס קיוב על הסרט וכמה קטעים מתוכו:



אייס קיוב מדבר על NWA עם ג'ימי קימל:



הסרט השני הוא של השחקן והבמאי מייק רפופורט (שלמרות קריירה ארוכה למדי תיזכרו אותו בעיקר כחבר השוטר של פיבי בופה מ"חברים"), שבשיתוף עם הראפר נאס עובד זה זמן מה על דוקו אודות א טרייב קולד קווסט (עוד להקה אגדית שהורכבה מקיו טיפ, פייף דוג ודי ג'יי עלי שאהיד מוחמד). עד כמה שידוע לי, זה היה אמור להיות סרט כולל יותר על הנייטיב טונג פוסי, הקולקטיב שבתוכו פעלה הלהקה, אבל בסופו של דבר התמקד בלהקה. בראיון שקראתי ב-XXL, קיו טיפ סיפר שרפופורט ונאס ראיינו בשביל הסרט את ג'ונה היל, גוסטפייס קילה, מוס דף, קומון ועוד הרבה אנשים קשורים ולא קשורים ושזה הולך להיות דוקו "עמוק" (כה אמר קיו טיפ) שכולל הופעות עכשוויות, קטעי ארכיון וגם ליווי צמוד לחיים האישיים של החברים בלהקה, כולל ליווי של פייף להשתלת הכיליה שלו.

רפופורט בפוזה של דוקומנטריסט


כפי שתראו בסרטון שלפניכם, הסרט עוד בשלבי עריכה וצפוי להיות מוקרן בבכורה בסאנדנס 2011. השם הזמני שלו הוא על שם האלבום הרביעי של הטרייב, "Beats, Rhymes and Life" ובסרטון מסביר רפופורט במדויק את הסיבה שצריך יותר דוקומנטריים על להקות ואמני היפ הופ שפעלו בשנות ה-80 וה-90. פשוט כי אין הרבה כאלה. 
מייק רפפורט על הסרט:


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

דגני בוקר

בוקר חמישי (וואלה?! עבר שבוע), 15/4/2010 שעת יקיצה : 09:40 מחשבה ראשונה עם יקיצה : אם אני ארצח את הפועלים הצעקניים שבונים בית ליד החלון שלי, ידעו שזה על רקע רעשני ולא על רקע לאומני? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לתכנן רצח פעילויות נוספות מתוכננות : הפרק החדש של סאות' פארק כבר יורד

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע