בתור מובטלת, קשה לי להגיד לא להצעות בשל העובדה הכי פשוטה שהתשובה היחידה שאני יכולה לספק היא "לא בא לי" ובינינו, זו לא תשובה שקל להגיד לכל אחד. בטח שלא לכסף צעיר (או לכסף בכלל... כי תמיד יבוא לי על כסף... לעזאזל, אני מובטלת). לכן כשקראתי את פוסט השאלות של אלון עוזיאל בעניין הדקירה של הראפרית שורטי, החלטתי להרים את הכפפה, אפילו שלא היה בא לי להתכופף.
למרות שיש לי תשובות חלקיות לשאלות שאלון שואל בפוסט שלו, נתבקשתי להגיב דווקא לעניין הנשי שמתעורר מסוגית הדקירה. ועל אף שמכריי בוודאי יספרו לכם שפמניזם קלאסי הוא ערך מת בעיני - ושהפוסט-פמניזם מעייף אותי ושלמעשה אני חושבת שהדרך היחידה לקדם פמניזם כלשהו הוא לא להיות פמניסטית בכלל ואף לחטוא בשובינזם הפוך על הפוך בשביל להעביר את הנקודה - אני אתייחס בכל זאת לסוגייה מהזווית הנשית.
וכמו אלון (כי אני חותרת לשוויון, או שמא אני לא?), אני אענה על השאלה באמצעות כמה שאלות:
כשאשה דוקרת אשה, האם זה לא אומר שהשגנו קידמה גם בתחום הפשע? האין זה שווה ערך לאשה בראש מפלגה, או אשה בתפקיד ניהולי בכיר? האם כשמדובר בז'אנר הנשלט על ידי גברים שמקדמים שנאת נשים בקליפים שלהם, יהיה זה נכון לומר שמדובר במעשה חתרני שמקדם את המהפכה מבין הסדקים? והאם השימוש המופרז במילה "כלבה" בהקשרה המשפיל בטקסטים של היפ הופ, לא הקים את הגולם על יוצרו? שהרי אולי בכל זאת מדובר בריב אוהבות על בסיס התמה הסקסיסטית שנשים לא יודעות להסתדר? ואולי בכל זאת מדובר במפגן כוח נשי? ומדוע לא זכורה לי פרשה כזאת מזירת ההיפ הופ הנשית באמריקה? האם זה אומר שישראל הפכה ברגע זה לחלוצה בתחום שאמריקה עוד לא גילתה? או שאולי זה אומר שלרפאריות ישראליות יש אפילו פחות קלאסה מל-ליל' קים, גרוטסק מהלך שלמרות העובדה הזאת לא לכלכה מעולם על נשים אחרות (ולפיית' אוונס היו את כל הסיבות לדקור אותה והיא מעולם לא עשתה זאת).
ובכלל, מדוע לא מובאת תגובתה של שורטי או של דובר כלשהו מטעמה בכתבה? האם זה כי אף אחד לא יודע איך משיגים אותה? והאם אף אחד לא יודע כי לאף אחד לא אכפת? האם לנו צריך להיות אכפת כל כך? ומה זה, אחת ולתמיד, "מצב בינוני"? האם זהו ביטוי סמלי לבינוניות המידע בכתבה, או אולי סמל לבינוניות של סצנת ההיפ-הופ הנשית בארץ? או אולי סמל לבינוניות של ההתעסקות שלי בנושא?
הסכסוך הנשי היחיד שאני מצליחה להיזכר בו עכשיו הוא בכלל מעולם האר אנ' בי והוא נעשה דווקא בטוב טעם:
למרות שיש לי תשובות חלקיות לשאלות שאלון שואל בפוסט שלו, נתבקשתי להגיב דווקא לעניין הנשי שמתעורר מסוגית הדקירה. ועל אף שמכריי בוודאי יספרו לכם שפמניזם קלאסי הוא ערך מת בעיני - ושהפוסט-פמניזם מעייף אותי ושלמעשה אני חושבת שהדרך היחידה לקדם פמניזם כלשהו הוא לא להיות פמניסטית בכלל ואף לחטוא בשובינזם הפוך על הפוך בשביל להעביר את הנקודה - אני אתייחס בכל זאת לסוגייה מהזווית הנשית.
גירל פאוור. צילום של אסף בן ארי מ-NRG
וכמו אלון (כי אני חותרת לשוויון, או שמא אני לא?), אני אענה על השאלה באמצעות כמה שאלות:
כשאשה דוקרת אשה, האם זה לא אומר שהשגנו קידמה גם בתחום הפשע? האין זה שווה ערך לאשה בראש מפלגה, או אשה בתפקיד ניהולי בכיר? האם כשמדובר בז'אנר הנשלט על ידי גברים שמקדמים שנאת נשים בקליפים שלהם, יהיה זה נכון לומר שמדובר במעשה חתרני שמקדם את המהפכה מבין הסדקים? והאם השימוש המופרז במילה "כלבה" בהקשרה המשפיל בטקסטים של היפ הופ, לא הקים את הגולם על יוצרו? שהרי אולי בכל זאת מדובר בריב אוהבות על בסיס התמה הסקסיסטית שנשים לא יודעות להסתדר? ואולי בכל זאת מדובר במפגן כוח נשי? ומדוע לא זכורה לי פרשה כזאת מזירת ההיפ הופ הנשית באמריקה? האם זה אומר שישראל הפכה ברגע זה לחלוצה בתחום שאמריקה עוד לא גילתה? או שאולי זה אומר שלרפאריות ישראליות יש אפילו פחות קלאסה מל-ליל' קים, גרוטסק מהלך שלמרות העובדה הזאת לא לכלכה מעולם על נשים אחרות (ולפיית' אוונס היו את כל הסיבות לדקור אותה והיא מעולם לא עשתה זאת).
ובכלל, מדוע לא מובאת תגובתה של שורטי או של דובר כלשהו מטעמה בכתבה? האם זה כי אף אחד לא יודע איך משיגים אותה? והאם אף אחד לא יודע כי לאף אחד לא אכפת? האם לנו צריך להיות אכפת כל כך? ומה זה, אחת ולתמיד, "מצב בינוני"? האם זהו ביטוי סמלי לבינוניות המידע בכתבה, או אולי סמל לבינוניות של סצנת ההיפ-הופ הנשית בארץ? או אולי סמל לבינוניות של ההתעסקות שלי בנושא?
הסכסוך הנשי היחיד שאני מצליחה להיזכר בו עכשיו הוא בכלל מעולם האר אנ' בי והוא נעשה דווקא בטוב טעם:
צבעתי את הפלייר בוורוד כדי שתשאלו אותי למה
לא יכולתי לבקש תגובה הולמת יותר
השבמחקהילית, את ענקית
השבמחקואני אומרת את זה בתור פמיניסטית
אחות! פוסט שעושה חשק ללקק את האצבעות.
השבמחקהמממ, יצא קצת מיני.
לא נורא - נשארנו באווירה. בייאאאטטטצצצ'
מעולה
השבמחק