דלג לתוכן הראשי

נערה שואלת

בתור מובטלת, קשה לי להגיד לא להצעות בשל העובדה הכי פשוטה שהתשובה היחידה שאני יכולה לספק היא "לא בא לי" ובינינו, זו לא תשובה שקל להגיד לכל אחד. בטח שלא לכסף צעיר (או לכסף בכלל... כי תמיד יבוא לי על כסף... לעזאזל, אני מובטלת). לכן כשקראתי את פוסט השאלות של אלון עוזיאל בעניין הדקירה של הראפרית שורטי, החלטתי להרים את הכפפה, אפילו שלא היה בא לי להתכופף.

למרות שיש לי תשובות חלקיות לשאלות שאלון שואל בפוסט שלו, נתבקשתי להגיב דווקא לעניין הנשי שמתעורר מסוגית הדקירה. ועל אף שמכריי בוודאי יספרו לכם שפמניזם קלאסי הוא ערך מת בעיני  - ושהפוסט-פמניזם מעייף אותי ושלמעשה אני חושבת שהדרך היחידה לקדם פמניזם כלשהו הוא לא להיות פמניסטית בכלל ואף לחטוא בשובינזם הפוך על הפוך בשביל להעביר את הנקודה - אני אתייחס בכל זאת לסוגייה מהזווית הנשית.

גירל פאוור. צילום של אסף בן ארי מ-NRG


וכמו אלון (כי אני חותרת לשוויון, או שמא אני לא?), אני אענה על השאלה באמצעות כמה שאלות:

כשאשה דוקרת אשה, האם זה לא אומר שהשגנו קידמה גם בתחום הפשע? האין זה שווה ערך לאשה בראש מפלגה, או אשה בתפקיד ניהולי בכיר? האם כשמדובר בז'אנר הנשלט על ידי גברים שמקדמים שנאת נשים בקליפים שלהם, יהיה זה נכון לומר שמדובר במעשה חתרני שמקדם את המהפכה מבין הסדקים? והאם השימוש המופרז במילה "כלבה" בהקשרה המשפיל בטקסטים של היפ הופ, לא הקים את הגולם על יוצרו? שהרי אולי בכל זאת מדובר בריב אוהבות על בסיס התמה הסקסיסטית שנשים לא יודעות להסתדר? ואולי בכל זאת מדובר במפגן כוח נשי? ומדוע לא זכורה לי פרשה כזאת מזירת ההיפ הופ הנשית באמריקה? האם זה אומר שישראל הפכה ברגע זה לחלוצה בתחום שאמריקה עוד לא גילתה? או שאולי זה אומר שלרפאריות ישראליות יש אפילו פחות קלאסה מל-ליל' קים, גרוטסק מהלך שלמרות העובדה הזאת לא לכלכה מעולם על נשים אחרות (ולפיית' אוונס היו את כל הסיבות לדקור אותה והיא מעולם לא עשתה זאת).

ובכלל, מדוע לא מובאת תגובתה של שורטי או של דובר כלשהו מטעמה בכתבה? האם זה כי אף אחד לא יודע איך משיגים אותה? והאם אף אחד לא יודע כי לאף אחד לא אכפת? האם לנו צריך להיות אכפת כל כך? ומה זה, אחת ולתמיד, "מצב בינוני"? האם זהו ביטוי סמלי לבינוניות המידע בכתבה, או אולי סמל לבינוניות של סצנת ההיפ-הופ הנשית בארץ? או אולי סמל לבינוניות של ההתעסקות שלי בנושא?

הסכסוך הנשי היחיד שאני מצליחה להיזכר בו עכשיו הוא בכלל מעולם האר אנ' בי והוא נעשה דווקא בטוב טעם:

צבעתי את הפלייר בוורוד כדי שתשאלו אותי למה


תגובות

  1. לא יכולתי לבקש תגובה הולמת יותר

    השבמחק
  2. הילית, את ענקית
    ואני אומרת את זה בתור פמיניסטית

    השבמחק
  3. אחות! פוסט שעושה חשק ללקק את האצבעות.
    המממ, יצא קצת מיני.
    לא נורא - נשארנו באווירה. בייאאאטטטצצצ'

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת: "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי."

רמז מקדים בעלילה
לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות
שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום.

מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומס של חיים…

ההתחלה

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי.
במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה.
כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג.
אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (זול) בא…

אני ויטו ספטפורה

בעונה האחרונה של הסופרנוס, ויטו ספטפורה (ואם לא ראיתם אז אולי כדאי שתברחו מכאן, ועכשיו), הדובי החמוד שכלוא בגוף של הומו בארון, נאלץ לשוב ולעבוד בבניין (והפעם לא רק להשתזף על כסא הנוח באתר ולרדת לגברים זרים עם עלות השחר). זו לא העבודה שמפריעה לו כמו הזמן שלא עובר בחיים החדשים והקונבנציונליים שלו. הוא סופר את הדקות, נמנע בכל כולו מלהסתכל על השעון ולראות מה השעה, מפענח את מצב השמש בשמיים, משוכנע שהגיע הזמן לארוחת הצהריים. רק אז הוא מעז להביט בשעון, רק כדי לגלות שעברה בערך חצי שעה...

גם שונא לעבוד וגם אוהב לאכול - שילוב קטלני. ויטו ספטפורה ו"חבר"
זו לא רק סצנה שונה מאוד בנוף הסופרנוסי, בה אנחנו שומעים את המחשבות של הדמות - שיטה שיוצרי הסופרנוס נמנעו ממנה לרוב והסתפקו במבטים ובסמלים שפתוחים לפרשנויות - זו גם סצנה שכל נערה אובדת, וכל אדם שנתון לשעבוד הקפיטליסטי ולחוקיו יכול להזדהות איתה באופן קורע לב.

השעה היא 10:54 עכשיו. אני יודעת את זה כי אני, בניגוד לויטו, לא עובדת בבניין, אלא מול מחשב עם שעון. השמש שבחוץ לא אומרת לי מאום, כי אני במשרד. זו לא העבודה שמפריעה לי כמו הציפייה הדרוכ…