הטקסט לא ממש הורס כלום, הקטעים שלמטה כן. אז... זהירות ספוילר?
הלילה הלכתי לישון על הספה בתקווה להתעורר בחמש בבוקר כדי לצפות בפרק הסיום של לוסט,אבל שאריות החום מהשפעת שלי עילפו אותי קליל וכשהתעוררתי חיכו לי שני חלקי הסיום במג'יק ביחד עם ספיישל מקדים שתכלס עזר לי להיזכר מה קרה על האי הזה במשך שש עונות.
כבר ציינתי, ומיותר לציין שוב, ובכל זאת אציין שוב שכמובטלת, העונה האחרונה של אבודים התיישבה לי בול במקום. למרות שהכל כבר נהייה הזוי, למרות ששכחתי את השאלות הלא פתורות שהיו לי ממקודם (מהו דוב הקוטב? מה קרה עם וולט ולמה היו לו כוחות? איך האשה שגרה על האי ידעה להרוג את האמא של ג'ייקוב והאיש בשחור? מה עם הרוסי המוזר עם הרטייה על העין?), למרות הכל, "אבודים" היא אירוע טלוויזיוני בכל קנה מידה. בין אם זו ההפקה, העלילה או העומק הרגשי המשובח של הדמויות, העונג היה כולו שלי. גם כשהוא נדמה לסבל ארוך ומתמשך.
כי למרות הכל, "אבודים" יכולה לעמוד בגאון לצדה של "הסופרנוס". אני לא מעזה להשוות בצורה הזאת, חלילה וחס, אבל בסופו של יום, שתי הסדרות האלה (לצד נוספות שלא אמנה כי אז אחטא בניים דרופינג) שינו לנו את הטלוויזיה. שתיהן גם הסתיימו בזמן ובשתיהן נותרנו עם "וואט דה פאק" אחד גדול בסוף.
אבל עכשיו כש"אבודים" איננה, ורק התוספות של הבלו ריי ישפכו לנו מעט אור כשייצא הדי וי די לעולם (אומרים שיש שם פתרונות לתעלומות בלתי פתורות), אפשר לעשות את מה שיוצרי הסדרה רצו שנעשה כל הדרך. המסר העיקרי ששב ונאמר העונה בצורות שונות. הגיע הזמן To Let Go.
אבל לא אשחרר לפני שאציג בפניכם חלקים מספיישל הסיום שג'ימי קימל, מעריץ שרוף של הסדרה, הנחה אתמול בערב אחרי שידור הפרק. הספיישל ישודר בכבלים בעוד יומיים שלושה, אבל עד אז קבלו את חלקיו לפי הסדר (כי למי יש כוח לחכות?).
אני כמובן מזהירה את כל מי שעוד לא ראה את פרק הסיום לא לצפות בקטעים האלו, לא רק בגלל הספוילרים, אלא כי הם לגמרי מוציאים מהאווירה.
בשביל מה אני מובטלת אם לא בשבילכם.
אה, כן. בשביל עצמי.
נשיקה חיבוק,
נערה אובדת
הקריירה החדשה של סוייר, איזה קלייר יותר כיפית, ומה עם הילדה של ג'ין וסאן?
וההמשך של החלק הזה:
הלילה הלכתי לישון על הספה בתקווה להתעורר בחמש בבוקר כדי לצפות בפרק הסיום של לוסט,אבל שאריות החום מהשפעת שלי עילפו אותי קליל וכשהתעוררתי חיכו לי שני חלקי הסיום במג'יק ביחד עם ספיישל מקדים שתכלס עזר לי להיזכר מה קרה על האי הזה במשך שש עונות.
ביי חברה!
כבר ציינתי, ומיותר לציין שוב, ובכל זאת אציין שוב שכמובטלת, העונה האחרונה של אבודים התיישבה לי בול במקום. למרות שהכל כבר נהייה הזוי, למרות ששכחתי את השאלות הלא פתורות שהיו לי ממקודם (מהו דוב הקוטב? מה קרה עם וולט ולמה היו לו כוחות? איך האשה שגרה על האי ידעה להרוג את האמא של ג'ייקוב והאיש בשחור? מה עם הרוסי המוזר עם הרטייה על העין?), למרות הכל, "אבודים" היא אירוע טלוויזיוני בכל קנה מידה. בין אם זו ההפקה, העלילה או העומק הרגשי המשובח של הדמויות, העונג היה כולו שלי. גם כשהוא נדמה לסבל ארוך ומתמשך.
כי למרות הכל, "אבודים" יכולה לעמוד בגאון לצדה של "הסופרנוס". אני לא מעזה להשוות בצורה הזאת, חלילה וחס, אבל בסופו של יום, שתי הסדרות האלה (לצד נוספות שלא אמנה כי אז אחטא בניים דרופינג) שינו לנו את הטלוויזיה. שתיהן גם הסתיימו בזמן ובשתיהן נותרנו עם "וואט דה פאק" אחד גדול בסוף.
אבל עכשיו כש"אבודים" איננה, ורק התוספות של הבלו ריי ישפכו לנו מעט אור כשייצא הדי וי די לעולם (אומרים שיש שם פתרונות לתעלומות בלתי פתורות), אפשר לעשות את מה שיוצרי הסדרה רצו שנעשה כל הדרך. המסר העיקרי ששב ונאמר העונה בצורות שונות. הגיע הזמן To Let Go.
אבל לא אשחרר לפני שאציג בפניכם חלקים מספיישל הסיום שג'ימי קימל, מעריץ שרוף של הסדרה, הנחה אתמול בערב אחרי שידור הפרק. הספיישל ישודר בכבלים בעוד יומיים שלושה, אבל עד אז קבלו את חלקיו לפי הסדר (כי למי יש כוח לחכות?).
אני כמובן מזהירה את כל מי שעוד לא ראה את פרק הסיום לא לצפות בקטעים האלו, לא רק בגלל הספוילרים, אלא כי הם לגמרי מוציאים מהאווירה.
בשביל מה אני מובטלת אם לא בשבילכם.
אה, כן. בשביל עצמי.
נשיקה חיבוק,
נערה אובדת
הפתיחה של הספיישל
ג'ימי קימל וג'ק מפרשים ביחד את הסדרה
הקריירה החדשה של סוייר, איזה קלייר יותר כיפית, ומה עם הילדה של ג'ין וסאן?
בן ולוק מצטרפים לחגיגה ומגישים פיילוט לסדרה עתידית ביחד
וההמשך של החלק הזה:
מה קרה למייקל, מה אנשים אומרים לריצ'רד ברחוב והאם וויטמור היה רע או טוב?
הסופים החלופיים של לוסט:
איפה הם היום?
שאלות מהקהל (בשלושה חלקים)
סדרה מעפנה
השבמחקזהו
ונמאס לי מכולכם
והמוזיקה שלה נוראית. כשבעלי רואה לוסט במיטה, אין סיכוי שארדם עם כל המוזיקה הדרמטית הצווחנית שמה
בוז. סעמק