העולם הקפיטליסטי אכזר הוא עד מאוד. אבל אם לא נולדת לכסף, אתה צריך לעבוד (ועד כאן החרוזים לפוסט זה..). העניין הוא שבאבטלתי נהגתי לדמיין את חיי בבטלה גמורה (ובעבודות שמספקות את הנפש, רוצה לומר, כאלה שאי אפשר להרוויח מהן כלום). אך מאז שחזרתי לשעבד את עצמי בשביל מרגוע פיננסי, המוח שלי נודד לפעמים לפנטזיה המוכרת של חיים ללא דאגות כלכליות. התמונה מתהפכת לרגע והנה אני בתמונה, נופשת על שפת הבריכה באמצע היום, עם שייק בננה אננס מתובל באלכוהול קל ביד (כי כשלא צריך לעבוד אז אפשר לשתות בצהריים).
בשלב הזה המוח ממשיך לנדוד לעבר הרעיון הזה של "המכה". לא לשדוד בנק (אם כי גם זו אופציה שעולה מדי פעם במוחי הקרימינלי), כי אם להמציא את המשהו הזה שאיך לא חשבו להמציא קודם ולמצוא יורש ראוי לטיפוח, שיעשה את העבודה השחורה בשבילי בזמן שאמרח על כיסא נוח אי שם בקאריביים. אם רק אצליח להביא את המכה...
כמובן שגם בשביל להביא את המכה צריך לעבוד (חוץ ממארק צוקרברג המניאק שבכלל רצה לזיין בחורות והמציא בטעות את פייסבוק), אבל לא הכי מתאים לי לעשות את זה עכשיו... למרות זאת, הפיתוי שבלהביא את המכה הוא כה גדול, עד שמדי פעם עולים לי רעיונות מטופשים (יותר או פחות, אבל סביב הטיפשות בכל מקרה), שבעולם אידיאלי היו בוודאי מביאים לי את המליונים.
למשל: הנרגיליה! חומוסיה שבמרכזה נרגילת ענק אליה מחוברים עשרות צינורות, אותה מפעיל פועל פחם מיוזע שעומד למעלה ומשאיר את הגחלת בוערת. כולם מעשנים מאותה הנרגילה אבל לכל אחד חומוס משלו! כמעט כמו רשת חברתית של שוחרי נרגילה!
מה דעתכם? (לא חובה לענות על השאלה הזאת) האם אני אביא את המכה? (התשובה היא לא) ואולי לכם יש רעיון טוב יותר (הכוונה היא למטופש יותר). שתפו אותי פה, או בפייסבוק או בטוויטר ואני מבטיחה לתת לרעיון שלכם במה ואולי אפילו משקיע! (סביר להניח שלא...)
נשיקה חיבוק
נערה אובדת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה