לפני שאתחיל בכלל לכתוב את הפוסט הבא, אדגיש מראש שלא, אני לא פותחת מדור טוויטים. לא כי יש לי משהו נגד תוכן גולשים, אבל עצם העובדה שאני צריכה לקבץ אותו גורמת לי להרגיש כאילו יש לי שתי עבודות, ואחת מספיקה לי.
ובכל זאת, היות והעבודה החדשה שלי מצריכה ממני המון שעות מול המחשב (די מה שעשיתי כשהייתי מובטלת רק עם משרד), העין שלי תופסת פה ושם ציוצים בטוויטר שמעוררים בי הזדהות (וגם כאלה שגורמים לי לחצי נחמה). לכן החלטתי לקבץ את כל הטוויטים המשרדיים שמצאתי - חלקם מאנשים שאני בכלל לא מכירה, אז נעים מאוד אני הילית וגנבתי לכם טוויט - כדי שקול קורבנות הקפיטילזם יישמר לדורות הבאים (שאולי יעלו על פטנט טוב יותר מעבודה).
ובכל זאת, היות והעבודה החדשה שלי מצריכה ממני המון שעות מול המחשב (די מה שעשיתי כשהייתי מובטלת רק עם משרד), העין שלי תופסת פה ושם ציוצים בטוויטר שמעוררים בי הזדהות (וגם כאלה שגורמים לי לחצי נחמה). לכן החלטתי לקבץ את כל הטוויטים המשרדיים שמצאתי - חלקם מאנשים שאני בכלל לא מכירה, אז נעים מאוד אני הילית וגנבתי לכם טוויט - כדי שקול קורבנות הקפיטילזם יישמר לדורות הבאים (שאולי יעלו על פטנט טוב יותר מעבודה).
אילוסטרציה...
ומתחילים!
יש לי רק דבר אחד לומר לך...
כל כך שמח במשרד שלנו...
הנידון: גניבות במשרד
מרטיריות
הקרבה גיאוגרפית
להיות במשרד ולהרגיש בבית
לחיות באשליה
ולסיום, הטוויט החביב עלי -
עבודה זה חרא
נשיקה ציוץ נשיקה ציוץ,
נערה אובדת
יושבת בסלון עם הרגליים על השולחן, החתול ישן על הגב לידי. מרקו רזמן מתנגן מהמערכת. קוראת את הפוסט ולועסת מאפין שהבאתי מלאבאיט. הכל נשמע מוכר, אנד יט, רחוק... כ"כ רחוק
השבמחקקוראת את תגובת המצייצת עידיתפ ומזכירה לה: את גומרת לעצמך את הגב! תחזרי לפינת הישיבה שלך, יש לך כיסא מלכים דממיט, מאקבוק זה לא תירוץ!
השבמחקנ.ב #מה.עם.סלט?
אחות א', אצלך עבודה זה קאסטם מייד... את הכי לאקי. יום יבוא וגם אני אזכה לדה לוקס אדישן של עבודה..
השבמחקאחות ב', גרמת לי לחשוב על אוכל... אפילו שזה סלט