דילוג לתוכן הראשי

המלחמה בעייפות

אז אני עובדת עכשיו ועם העבודה אולי בא שקט כלכלי יחסי, אבל השקט הזה עולה בשעות שינה. וכך יצא שמהיום בכל בוקר אני מתעוררת במחוזות השבע-שמונה בבוקר ומקללת את מי שהמציא את היקיצה המוקדמת (אם כולנו היינו מתחילים לעבוד ב-11 היינו אנשים פרודוקטיבים ומאושרים יותר).

אם כך שמחתי לגלות (הקרדיט לל.רביד-ברגמן) על אפליקציית אייפון חדשה בשם Sleep Cycle. בקצרה, פשוט מניחים את האייפון בקצה המיטה (על מצב טיסה כדי שהמוח לא יטוגן) כפי שמוצג בתמונה:


משם עורכים ניסוי קטן כדי לבדוק את התנודות שלכם על המזרן ומכוונים את השעון המעורר לשעה הרצויה (יש גם מבחר צלצולים נעימים שלא מעוררים בהלה גדולה מדי). מכאן והלאה האייפון קולט את התנודות שלכם בלילה ומחשב באיזה שלב בשינה שלכם אתם נמצאים, כך שהוא יודע להעיר אתכם או בשעה המבוקשת, או כמה דקות לפני על מנת שחלילה וחס לא תקומו על צד שמאל מתרדמת עמוקה מדי. הנה למשל גרף השינה שלי בלילה האחרון:

אני לא יודעת כמה מדויק זה, אבל פסיכולוגית בלבד קצתי היום הרבה יותר נעימה מבדרך כלל. אני מניחה שהמבחן האמיתי הוא באמצע השבוע, בשעות קצת יותר מוקדמות מ-11, אבל עד אז אצבור שעות שינה במהלך הסופ"ש לשבוע הבא.

נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק
נערה אובדת

נ.ב: זה מאוד מקומם שיש דבר כזה צבירת עייפות, אבל אין דבר כזה צבירת שעות שינה... מישהו צריך לעשות משהו בנידון.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

דגני בוקר

בוקר חמישי (וואלה?! עבר שבוע), 15/4/2010 שעת יקיצה : 09:40 מחשבה ראשונה עם יקיצה : אם אני ארצח את הפועלים הצעקניים שבונים בית ליד החלון שלי, ידעו שזה על רקע רעשני ולא על רקע לאומני? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לתכנן רצח פעילויות נוספות מתוכננות : הפרק החדש של סאות' פארק כבר יורד

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע