דילוג לתוכן הראשי

בונוס בוקר

אז אני לא מעריצה גדולה של אמינם. אני מחבבת אותו לפרקים, שומרת לו חסד על קריירה מוצלחת בעבר ומעריכה אותו בתור ראפר טוב שהפלואו שלו מושלם והחריזה שלו מקורית ומעניינת. אבל אני לא מעריצה גדולה.

בספטמבר הקרוב אני אשב שורה ראשונה מעל הדשא באצטדיון של הניו יורק ינקיז בברונקס ואצפה ב-2 הופעות בכרטיס אחד. קודם אמינם ואחר כך, הסיבה האמיתית שלשמה אגיע לברונקס, ג'יי זי. זאת היתה מתנת ה"יש לי עבודה" שלי.

מאז אני עושה רענון זיכרון מדי פעם עם שאפל של אמינם באייפון, והאזנה לאלבומים שקצת פחות היה לי חשק להאזין להם בשלמותם. והנה היום, או שזה היה אתמול, יצא הקליפ החדש של אמינם ל"Love The Way You Lie" כשהוא מארח את ריהאנה, ולא סתם.

השיר הזה כולו סביב התמה של מערכת יחסים אלימה, פיזית ורגשית (רמז רמז, ריהאנה וכריס בראון), ולאו דווקא חד כיוונית, ובתמונה הגדולה מזכיר קצת את "סטן" (אבל לא מגיע לקרסוליים שלו). בקליפ מתארחים דומיניק מונהאן ("שר הטבעות" אבל בעיקר "אבודים" בתור צ'רלי) והמגה בייב מייגן פוקס, שגם תרמה את המשכורת שלה למעון לנשים מוכות.

פאוזה לריכוך האווירה, מייגן פוקס


לא הנימה הכי "פאן" לסוף השבוע, אבל קליפ מעניין באווירה הקודרת יותר של אמינם, בה בסופו של דבר הוא מוצלח יותר מאשר הדאחקות המעפנות שלו.


וכדי לאזן לכם את הבאסה של הקליפ האחרון, כמיטב המסורת הטרייה של ימי שישי, קבלו יצירת מופת לבית Funny or Die, הפעם בכיכובה של אווה מנדז (עוד מגה בייב) וקלטת הסקס שלה.. באנגלית (Sex Tape) הבדיחה נשמעת יותר טוב.


פאוזה להרמת האווירה עוד יותר, אווה מנדז

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

דגני בוקר

בוקר חמישי (וואלה?! עבר שבוע), 15/4/2010 שעת יקיצה : 09:40 מחשבה ראשונה עם יקיצה : אם אני ארצח את הפועלים הצעקניים שבונים בית ליד החלון שלי, ידעו שזה על רקע רעשני ולא על רקע לאומני? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לתכנן רצח פעילויות נוספות מתוכננות : הפרק החדש של סאות' פארק כבר יורד

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע