דלג לתוכן הראשי

בונוס בוקר

אז אני לא מעריצה גדולה של אמינם. אני מחבבת אותו לפרקים, שומרת לו חסד על קריירה מוצלחת בעבר ומעריכה אותו בתור ראפר טוב שהפלואו שלו מושלם והחריזה שלו מקורית ומעניינת. אבל אני לא מעריצה גדולה.

בספטמבר הקרוב אני אשב שורה ראשונה מעל הדשא באצטדיון של הניו יורק ינקיז בברונקס ואצפה ב-2 הופעות בכרטיס אחד. קודם אמינם ואחר כך, הסיבה האמיתית שלשמה אגיע לברונקס, ג'יי זי. זאת היתה מתנת ה"יש לי עבודה" שלי.

מאז אני עושה רענון זיכרון מדי פעם עם שאפל של אמינם באייפון, והאזנה לאלבומים שקצת פחות היה לי חשק להאזין להם בשלמותם. והנה היום, או שזה היה אתמול, יצא הקליפ החדש של אמינם ל"Love The Way You Lie" כשהוא מארח את ריהאנה, ולא סתם.

השיר הזה כולו סביב התמה של מערכת יחסים אלימה, פיזית ורגשית (רמז רמז, ריהאנה וכריס בראון), ולאו דווקא חד כיוונית, ובתמונה הגדולה מזכיר קצת את "סטן" (אבל לא מגיע לקרסוליים שלו). בקליפ מתארחים דומיניק מונהאן ("שר הטבעות" אבל בעיקר "אבודים" בתור צ'רלי) והמגה בייב מייגן פוקס, שגם תרמה את המשכורת שלה למעון לנשים מוכות.

פאוזה לריכוך האווירה, מייגן פוקס


לא הנימה הכי "פאן" לסוף השבוע, אבל קליפ מעניין באווירה הקודרת יותר של אמינם, בה בסופו של דבר הוא מוצלח יותר מאשר הדאחקות המעפנות שלו.


וכדי לאזן לכם את הבאסה של הקליפ האחרון, כמיטב המסורת הטרייה של ימי שישי, קבלו יצירת מופת לבית Funny or Die, הפעם בכיכובה של אווה מנדז (עוד מגה בייב) וקלטת הסקס שלה.. באנגלית (Sex Tape) הבדיחה נשמעת יותר טוב.


פאוזה להרמת האווירה עוד יותר, אווה מנדז

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת: "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי."

רמז מקדים בעלילה
לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות
שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום.

מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומס של חיים…

ההתחלה

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי.
במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה.
כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג.
אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (זול) בא…

אני ויטו ספטפורה

בעונה האחרונה של הסופרנוס, ויטו ספטפורה (ואם לא ראיתם אז אולי כדאי שתברחו מכאן, ועכשיו), הדובי החמוד שכלוא בגוף של הומו בארון, נאלץ לשוב ולעבוד בבניין (והפעם לא רק להשתזף על כסא הנוח באתר ולרדת לגברים זרים עם עלות השחר). זו לא העבודה שמפריעה לו כמו הזמן שלא עובר בחיים החדשים והקונבנציונליים שלו. הוא סופר את הדקות, נמנע בכל כולו מלהסתכל על השעון ולראות מה השעה, מפענח את מצב השמש בשמיים, משוכנע שהגיע הזמן לארוחת הצהריים. רק אז הוא מעז להביט בשעון, רק כדי לגלות שעברה בערך חצי שעה...

גם שונא לעבוד וגם אוהב לאכול - שילוב קטלני. ויטו ספטפורה ו"חבר"
זו לא רק סצנה שונה מאוד בנוף הסופרנוסי, בה אנחנו שומעים את המחשבות של הדמות - שיטה שיוצרי הסופרנוס נמנעו ממנה לרוב והסתפקו במבטים ובסמלים שפתוחים לפרשנויות - זו גם סצנה שכל נערה אובדת, וכל אדם שנתון לשעבוד הקפיטליסטי ולחוקיו יכול להזדהות איתה באופן קורע לב.

השעה היא 10:54 עכשיו. אני יודעת את זה כי אני, בניגוד לויטו, לא עובדת בבניין, אלא מול מחשב עם שעון. השמש שבחוץ לא אומרת לי מאום, כי אני במשרד. זו לא העבודה שמפריעה לי כמו הציפייה הדרוכ…