דלג לתוכן הראשי

סוף שבועיים

היות ותמיד הייתי חסידה גדולה של הגישה הסוברת כי שפה בונה תרבות, אני חשה צורך להעלות על הפרק סוגייה מטרידה מאוד. כמובטלת, צירוף המילים שקוסם לכל איש עובד - סוף שבוע - היה מעבר לי. מה זה חשוב אם השבוע נגמר כשכל יום הוא שבת עבורי. סוף שבוע? מי בכלל זוכר שהוא התחיל... ובכלל, תזכירו לי איזה יום היום? פשוט כי יש לי תכניות...אמממ... לעשות....אמממ... אני ממש ממש חייבת להספיק...אמממ.. כלום!

אך אין ברירה... כעת כשאני נערה עובדת, והרצון החופשי שלי נעול בתוך כלוב של רצונות של אחרים, סוף השבוע חזר להיות מקדש עבורי. הבעיה היחידה היא שסוף השבוע הוא פיקציה. הרי אם בוחנים את הסוגייה בקפידה, אפשר לחלק את סוף השבוע לשני סופי שבוע אפשריים. הראשון, הוא סוף השבוע של הסידורים: הטכנאי שצריך לבוא בשישי על הבוקר, המקרר הריק שזועק לקניות בשוק, הרצפה המטונפת שדורשת את הספונג'ה המינימלית והארוחות המשפחתיות הקבועות בלו"ז. סוף השבוע השני שייך לבילויים: התכניות והסרטים שכיף לראות, הארוחות, הטיולים (פעם ב.. אני בכל זאת מזיזה קצת את התחת לאנשהו שהוא לא בתוך העיר), המנוחה והחברים. 

סוף השבוע הראשון יכול להתערבב עם סוף השבוע השני, אבל לא באמת. מבחינתי יום שישי שמתחיל בסידורי בוקר, נותן את חותמו המעיק על סוף השבוע כולו. כן, אפשר עוד למצות את שאר היום בגיחה לים או ביציאה בערב, אבל העייפות והתחושה שבוזבז הסופ"ש מלוות את כולו. 

ולכן, אני מוצאת את עצמי בתורנויות סופ"ש. סוף שבוע אחד מוקדש לסידורים ואילו בשני, אין מצב שתמצאו אותי שוטפת אפילו צלחת (טוב, אני מגזימה... בכל זאת יש לי הפרעת סדר ונקיון, אבל זרמו איתי בשביל הפואנטה).

על כן, יש לשנות את המינוח המפתה סוף השבוע ל"סוף שבועיים". בסוף שבוע מסדרים, בסוף שבועיים נחים. סתם, כדי חלילה וחס לא להבנות עולם תרבותי שלם על מושג שהוא בעצם פיקציה. 

מצד שני, ולו רק בשביל התחושה הטובה, אולי כדאי שאני אמשיך לשקר לעצמי....

ניפגש בים!


סוף שבוע נעים לעובדים, ויום כלשהו נעים למובטלים!
נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק
נערה אובדת

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת: "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי."

רמז מקדים בעלילה
לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות
שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום.

מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומס של חיים…

ההתחלה

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי.
במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה.
כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג.
אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (זול) בא…

אני ויטו ספטפורה

בעונה האחרונה של הסופרנוס, ויטו ספטפורה (ואם לא ראיתם אז אולי כדאי שתברחו מכאן, ועכשיו), הדובי החמוד שכלוא בגוף של הומו בארון, נאלץ לשוב ולעבוד בבניין (והפעם לא רק להשתזף על כסא הנוח באתר ולרדת לגברים זרים עם עלות השחר). זו לא העבודה שמפריעה לו כמו הזמן שלא עובר בחיים החדשים והקונבנציונליים שלו. הוא סופר את הדקות, נמנע בכל כולו מלהסתכל על השעון ולראות מה השעה, מפענח את מצב השמש בשמיים, משוכנע שהגיע הזמן לארוחת הצהריים. רק אז הוא מעז להביט בשעון, רק כדי לגלות שעברה בערך חצי שעה...

גם שונא לעבוד וגם אוהב לאכול - שילוב קטלני. ויטו ספטפורה ו"חבר"
זו לא רק סצנה שונה מאוד בנוף הסופרנוסי, בה אנחנו שומעים את המחשבות של הדמות - שיטה שיוצרי הסופרנוס נמנעו ממנה לרוב והסתפקו במבטים ובסמלים שפתוחים לפרשנויות - זו גם סצנה שכל נערה אובדת, וכל אדם שנתון לשעבוד הקפיטליסטי ולחוקיו יכול להזדהות איתה באופן קורע לב.

השעה היא 10:54 עכשיו. אני יודעת את זה כי אני, בניגוד לויטו, לא עובדת בבניין, אלא מול מחשב עם שעון. השמש שבחוץ לא אומרת לי מאום, כי אני במשרד. זו לא העבודה שמפריעה לי כמו הציפייה הדרוכ…