דיני עבודה

אז אחת הבעיות של נערים ונערות אובדים ואובדות בארץ כולה, היא הנסיון לא לחיות מסופ"ש לסופ"ש. זה מדכא, זה אפרורי, וזה מה שקרה לאנגלים בשנות ה-90 שברחו לסופי שבוע עתירי סמים ממריצים (סצנת המכונות מ"אקסטזי" מתנגנת אל מול עיני ברגעים אלו).

אלא שאני לא עובדת במסעדת מזון מהיר, ואני לא מרגישה כמו רובוט מתוכנת, ובכל זאת, כשאני שומעת את עצמי אומרת משפטים כמו "יום חמישי היום, איזה כיף", אני מפנימה את העובדה שגם בעבודה שכיף בה, מחכים ליום הזה שבו אפשר לא לתכנן את כל מהלכי היום בקפידה.

העניין הוא שעד שאני מפנימה שזהו סוף שבוע, זה נהיה מאוחר מדי ויותר מדי דברים נדחים לסופ"ש הבא. מה שבסופו של דבר די מוציא את כל הקטע מהרעיון שלא צריכים לעשות כלום בשישי ובשבת.

הפיתרון שלי, לצאת ביום חמישי. חובה. בלי תירוצים, בלי עייפות, פשוט לגרור את הרגליים החוצה ולצאת ביום חמישי. יקיצה מאוחרת בשישי אחרי ערב בילוי מספק, יוצרת תחושת הארכה לסוף השבוע וכשמגיע העת לישון שוב בשישי בלילה, זה כאילו הרווחתם עוד יום.

היות ואמש לא יצאתי, ולמעשה נרדמתי באזור 22:00 בערב, כשלתי בתכניותיי לסוף השבוע הנוכחי והנה הוא נגמר לי. שוב אאלץ לדחות את תכניותיי לא לתכנן לסוף השבוע הבא וזה מצער...

בברכת סוף שבוע דמיוני ארוך,
ולחיי סופי שבוע נטולי אסונות וחדשות רעות
נשיקה חיבוק,
נערה אובדת