גם אמנות ברשת באה בחינם, וזה הופך את התסכול הזה שעולה מהרגעים האלה בהם אתה ממש לא מבין יצירה, לפחות נורא. הבוקר נזכרתי בקליפ ההוא של A-ha, שקרע לי את הלב כילדה. הרי למה בגלל שהוא מצויר והיא אמיתית הם לא יכולים להיות ביחד?! בטח ובטח אחרי שכולנו ראינו שאפשר לחיות בדו-קיום ב"מי רצח את רוג'ר ראביט?". אז מהדורת החינם האמנותית משהו שלי להיום, היא סדרה של תמונות שונות מאת אמנים וצלמים שונים, שמשלבים יחד מציאות ודמיון. כי הכי כיף אם אני וקרטמן היינו יכולים לדבר בחיים האמיתיים. הייתי נותנת לו את המכות בטוסיק שאמא שלו אף פעם לא נתנה לו.
בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי. במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה. כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג. אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (...
הרעיונות מקסימים.
השבמחקמה מקסים? גדול
תודה רבה!
השבמחק