דילוג לתוכן הראשי

בשר טחון

אז אם אתם קוראים ותיקים של הבלוג, בוודאי ליוויתם אותי בזמן מרתון "הסופרנוס", מרתון "מאד מן" ושלל המרתונים שאני כה נהנית לערוך (בישיבה, מול הטלוויזיה כמובן). מאז עלתה "אימפריית הפשע" בארה"ב, החלטתי לשמור את כל 12 הפרקים שלה כדי לצפות בהם בלי פגרות וחגי מולד. איכשהו אני תמיד מוצאת קווים מקבילים בין הסדרות שאני רואה לבין אירועים בחיי ויצא כך שאת המרתון הנוכחי ראיתי בזמן שהחלטתי להתנזר מבשר.

אל דאגה, אני לא חוטאת בתסמונת שושנת קהיר, וההבדל בין טלוויזיה למציאות ברור לי, אבל במסגרת השבוע (או שבועיים, נראה איך ילך) הצמחוני שהכרזתי עליו, ובתוספת ההתנזרות שלי מסוכר מסיבות בריאותיות, לא יכולתי שלא למצוא את הקשר המתבקש (ואולי הוא מתבקש רק במוח שלי).

ביום שבת פתחתי את החגיגות עם ארוחת דניס א-לה פלנצ'ה, קינואה וירקות מבושלים, או איך שאני קוראת לזה - אוכל חום (אמא, הכנתי לבד!). כפיצוי, החלטתי להגביר את מינון האלכוהול... לא הכי בריא, אבל היי.. כמה התנזרות יכולה נערה אחת לספוג??!?

ככה רואים סדרה על תקופת היובש!

וככה מוגדר יובש אמיתי...

אני מוכרחה להתוודות שעד כה, כמו חוק היובש, אני לא מוצאת את הגאולה הזאת שמדברים עליה כשמפסיקים לאכול בשר. אני עדיין עייפה עד אין קץ ולא מרגישה קלילה מדי אחרי ארוחות, אבל חוק זה חוק. בוודאי כשאני זו שקובעת אותו.

בלי קשר, ועם, צפיתי בסרטון הזה שמתעד את עבודת האפטר על "אימפריית הפשע", וזה מדהים מה אפשר לעשות כשמרטי סקורסזה מפיק לך סדרה. להנאתכם, בלי ספויילרים.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע

אני ג'ואן האריס

טוב, הלוואי. זאת אומרת, אני לא ממש מתיימרת להיות שופעת כמוה (מה גם שנתוני הטבעיים לא מאפשרים לי), ואני גם לא ממש ג'ינג'ית חצופה (אולי קצת חצופה) ומאופקת לפרקים (ממש לא מאופקת, אפילו לא לפרקים), אבל בכל מה שנוגע למשמעות הדמות של מיסז האריס, אני לגמרי טים ג'ואן. אם אתה אוהב את זה, שים על זה טבעת. וגם תהיה רופא. את מרתון הסופרנוס שלי החליף מרתון מאד מן במאמץ להשלים במהרה את כל פרקי העונות הקודמות. באופן מעניין למדי, תמת העבודה מאפיינת את שתי הסדרות בעקיפין ושלא בעקיפין. המשרד במקרה של הסופרנוס הוא עוד יום במאפיה וההתלבטויות של טוני כבוס הם כאלו של כל מנהל, ובמקרה של מאד מן, מדובר במשרד של ממש והיות והעבודה החדשה שלי היא מעין גרסה מודרנית ודיגיטלית של סטרלינג קופר, אז העניין שאני מגלה בסדרה רק גובר (מעניין מה יהיה התירוץ שלי כשאתחיל את "הסמויה"). אבל מאד מן, למרות שמתרחשת ברובה במשרד פרסום, ממש לא סובבת רק סביב עולם העבודה, ולמרות הטייטל הגברי, אני נוטה לחשוב שדווקא הדמויות הנשיות בסדרה עושות אותה למה שהיא (וכן אולי זה קשור לזה שאני אשה). ג'ואן האריס (לשעבר