לעזאזל אנחנו הנשים יכולות להיות מאוד מבולבלות כשזה נוגע למין הגברי. "נשים קטנות" ולואיזה מיי אלקוט לימדו אותנו שאפילו כשאת סופרת מוכשרת כמו ג'ו, את צריכה להתחתן לפני שאת משקיעה את עצמך בעבודה שלך. שנים אחר כך, הפמניזם המודחק פרץ בחוצפה החוצה, כמו למשל בשיר הזה של גוון גאתרי, "Ain't Nothing But The Rent", שדורש מכל גבר שרוצה לבלות בחברת אשה ראויה, לפרנס אותה - משכר הדירה ועד הוויב שלראשה. או כמו שאומר השיר: No Romance Without the Finance... נשמע יותר כמו מוטו של זונה באלנבי, אבל יש מי שקראו לזה מהפכה נשית...
היום לעומת זאת, נתקלתי בילדה הכאילו-חמודה הזו (היא מותק מצד אחד, אבל אמריקאית שנולדה למצלמה מצד שני), שבגיל 5 כבר יש לה משנת חיים די מלחיצה - אין חתונה, עד שאין קריירה, ולא מתאים לך? אז תלך. לא נורא, היא בטח תהיה הדקוטה פנינג הבאה, תתחתן בגיל 14, לא לפני שהיא תביא ממזר לעולם ואמא שלה תגדל אותו כבן בעת שהיא תשהה בגמילה...
כנערה אובדת, מובטלת ומועסקת כאחד, כל הגישות האלה מבלבלות אותי. הוויתור הנצחי הזה שהפמניזם מלמד אותנו (דרך יצירת ההגדרות הללו) לעשות על אחד מתחומי החיים, לא משנה איזה, הוא מעייף. או שאת משקיעה בגבר כמו ג'ו מנשים קטנות, ודוחה את הקריירה, או שאת משקיעה בעבודה כמו הילדונת הזאת כאן, ודוחה את הגבר. ואולי, רק אולי, יפסיקו להעמיד לנו את שני התחומים האלה, עבודה ואהבה, אחד נגד השני. זאת אומרת אולי אנחנו נפסיק להקשיב לסופרות מפעם, או לזמרות מהגטו, או לכל אחד אחר שמנסה ללמד אותנו איך, ונפסיק להגדיר את זה ככה לעצמנו...
אגב, תאמינו או לא, זו התמונה שהיתה מזוהה יותר עם תנועת הנשים שעובדות בתעשייה בעת מלחמת העולם ה-2. אני בטוחה שזה בגלל שהבחורונת הזאת טיפה פחות פוטוגנית מהבחורה השנייה עם המטפחת על הראש.. חומר למחשבה.
נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת
תגובות
הוסף רשומת תגובה