פנו לעצמכם 40 דקות נפלאות כדי לצפות בסרט הדוקומנטרי על ג'יי דילה - חמש שנים למותו היום - ונראה לי שאני יכולה להבטיח שזה זמן שלא תתחרטו עליו. אין מה לומר יותר מעבר לבאסה שעולה מהמחשבה שלא נזכה לראות, ובעיקר לשמוע, מה הוא היה עושה עם ההיפ-הופ בעתיד, אבל המון כבוד לכל מה שעשה ב-32 השנים בהן הוא חי. הסרט צולם בזמן טקס האשכבה של דילה והושלם זמן קצר אחרי. צפו בו.
היות ואני לא מרבה לצאת מהרדיוס הבועתי שלי יותר מדי, והיות ומאז ואינני מובטלת נסיעות שכאלה באמצע היום לנופים רחוקים וזרים לא צצות לעתים קרובות, חשתי צורך לנצל את הנסיעה אתמול למשרד עורכי הדין של בעל הבית שלי, כדי להרגיש כמו בימים הטובים ההם של האבטלה. על אף שהנסיעה לראשון לציון היא לא למטרת יום כיף בסופרלנד (יותר כמו יום-לא-כיף במינוס-בבנק-לנד), הנערה האובדת האופטימית שבי החליטה לחשוב חיובי. לצורך כך הצטיידתי במפה (גם כי אני אובדת בדרכים מטבעי וגם כי ככה עושים ברוד טריפ), אלא שאז שכחתי אותה והגעתי בטעות לים (שנמצא בצד המנוגד של היעד שלי, אבל היה נעים לראות), ברשימת השמעה משמחת באייפון (פתחתי קטגורית "Fun Tunes"), ובצידה לדרך כמו יוגורט 1.5 אחוז ואפרסק (זוכרים את משטר התזונה המבאס שלי? אז הוא עדיין מבאס). גם זה משהו אז מה זה משנה אם במקום בית מלון מפנק או טבילה מצננת בבריכה אני אאלץ לחתום על 12 צ'קים וצ'ק ביטחון אחד ביד רועדת ובלב כואב? אני פשוט אדמיין שהדירה שלי בכרם היא ריזורט בספרד ועל זה לגמרי הייתי שמה שכירות כל חודש. אם מצלמים מטושטש אפשר להתבלבל עם ספרד....
ר.י.פ דילה ;-(
השבמחק