דילוג לתוכן הראשי

Free 99 - הגראמי

הגראמי הוא טקס די משעמם. יש פרס בכל תת קטגוריה אפשרית, הוא עמוס בזמרי קאנטרי דביקים שמודים לאל ולחיילי צבא ארצות הברית במבטא מוגזם (את המבטא הדרומי שלי אני מעדיפה על איזה ערפד מ"דם אמיתי" או באיזה סרט של האחים כהן), וההופעות הן כל כך מגוונות שרובן בדרך כלל מעפנות. השנה לא היתה שונה מדי ובכל זאת, כמה הופעות ששווה לבדוק ובכך סמנו לעצמכם וי על הצפייה בטקס. וכמובן, מהר לפני שמישהו יתבע זכויות יוצרים!

ליידי גאגא בקעה מרחם מדומה בשביל לשיר שיר שמדונה שרה כבר פעם, ויותר טוב.
הופעה ממוצעת למדי בשביל מי שכבר נתנה טובות יותר בחייה. גם זה היה צריך להגיע מתישהו.


וככה נכנסה הגאגא לטקס (היא שם בפנים תאמינו או לא)

ריהאנה נתנה הופעה חביבה (וקצת מזייפת) עם אמינם וד"ר דרה:


תכלס השמלה שלה היתה הופעה נאה הרבה יותר:
פלסטרים על הפטמה יש, אבל מה יש על האזור הדרומי של ריהאנה? (מכאן)

קייטי פרי דפקה הופעה קיטשית במיוחד כשהקרינה לכולם את סרט החתונה שלה כדי לשפשף לנו בפנים שאנחנו לא נשואות לראסל ברנד. גם אני הייתי עושה כמוה.



אבל הופעת הערב מבחינתי הולכת לברונו מארס, ג'אנל מונה וב.ו.ב:


קלאסיים בחליפות (כאן)

ואם כבר הזכרתי את ראסל ברנד, הנה מונולוג הפתיחה שלו מ-SNL של יום שבת. השאר היה חביב מינוס, אבל סופסוף הגיע לתכנית אורח שלא צריך שיכתבו לו טקסט עם בדיחות מאוסות, או קטע שירה כדי להסוות את זה שהוא לא מצחיק...


ולסיום: ניקי מינאז'. מזעזעת, אבל טובה יותר מכולם שם:



היה גם בוב דילן במפגן צרידות מדאיג, וגם מחווה לארתה פרנקלין באווירת "למי יש קול חזק יותר מבין הדיוות שעל הבמה" (חוץ מפלורנס, היא משגעת לא חשוב מה).
אה וגם, בלה בלה בלה בלה, רשימת הזוכים

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

דגני בוקר

בוקר חמישי (וואלה?! עבר שבוע), 15/4/2010 שעת יקיצה : 09:40 מחשבה ראשונה עם יקיצה : אם אני ארצח את הפועלים הצעקניים שבונים בית ליד החלון שלי, ידעו שזה על רקע רעשני ולא על רקע לאומני? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לתכנן רצח פעילויות נוספות מתוכננות : הפרק החדש של סאות' פארק כבר יורד

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע