דילוג לתוכן הראשי

Free 99 - מהדורת השטות

כנערה עובדת בחודשים האחרונים, אני נחשפת בעבודה שלי מדי יום לסרטוני רשת כל כך שטותיים שהם כמעט על גבול הגאונות. זו לא חוכמה בשבילי, נונסנס, שטויות, נפילות ואפילו איזו בדיחת נפיחה פה ושם, מצחיקים אותי עד דמעות. בין ים הסרטונים על חתולים משעשעים שעושים דברים חמודים, או ילדים שצוחקים מצחיק, רוקדים מצחיק או אומרים "אני אוהב אותך" ממש מצחיק, עולה לי לפעמים רפלקס ההקאה. די. לכן מהדורת החינם להיום כוללת סרטונים מסויימים שהם לא עבור כל אחד. אם אתם רגישים מדי, לכו עכשיו. חבל. כי זו מהדורת הטינופת והשטות ברשת, ואם אתם עדיין כאן, אנחנו צריכים לבלות יותר ביחד.


אתחיל בקל. לא ילדים מצחיקים, אלא ילדים שצוחקים עליהם. או איתם. קייטי קוריק, מגישת החדשות של CBS שהיא סוג של נכס לאומי לאמריקאים (אחרי אנדרסון קופר כמובן), חברה ל-Funny Or Die בסרטון הבא:


האחים הטובים (FineBros) מעלים ליוטיוב מדי זמן סרטונים שמראים איך ילדים אמריקאים מעצבנים מגיבים לסרטוני רשת ויראליים. הלוואי ולא היה יצחק קדמן בישראל, אחרת הייתי ממש רוצה לנסות לעשות מהדורה כזאת עם ילדים חמודים והנחש שנשך לאורית פוקס את הציצי.. הם בטח היו מתחילים לבכות.

הנה כאן הם מגיבים לכוכבי רשת ועושים יותר צחוק ממבוגרים כשהם מתנשאים עליהם כל כך בטבעיות, שזה אחד המרכיבים העיקריים בהצלחה של סאות'פארק, אז היי... קניתם אותי.


והנה הם מגיבים, בין היתר, להומלס עם קול הזהב ונותנים דעתם על סמים ואנשים מחורפנים:


אבל חוץ מילדים, גם חיות מצחיקות אותי. אבל לא כל חיה ולא כל סרטון. התמונות הבאות עלולות להיות קשות ביותר לצפייה. מדובר בסרטונים די חולים של קופים וכלב אחד שבסך הכל מגלים את המיניות שלהם. הקטע האחרון למשל, בו קוף משתמש בצפרדע כמזור לחרמנות שלו, הוא די מטריד.. הצפרדע לדעתי לא שרדה את התקרית. אבל מה שמצחיק בסרטונים האלה ממש, הם התגובות של האנשים שמצלמים אותם. הילדים שברקע צוחקים כשהצפרגע מחוללת, הבעלים של הכלב המאונן כמעט ומעודד אותו והישראלים שתפסו את הקוף שעושה ביד (וגם האכילו אותו ביותר מדי בננות, מה שנדמה לי שאסור) די אהבלים... אז להנאתכם, 3 סרטונים לא פוליטיקלי קורקט, לא חינניים, כמעט ולא מצחיקים, אבל בגדר חובה לראות כדי להאמין...

הראשון
השני
והנה השלישי והקשה מכולם...

אל תשפטו אותי, בטח לא אחרי שצפיתם...
נשיקה חיבוק
נערה אובדת

תגובות

  1. OMG אם יש רגע שאני מתחרטת עליו הוא הרגע שהתפתיתי ללחוץ פליי על הקליפ האחרון. באמת בא לי להקיא. איך בכלל קוף הצליח להגיע למצב שהוא מבין מה אפשר לעשות עם פה של צפרדע????! זה ממש מחריד, ואני הולכת עכשיו לראות שורה של סדרות\סרטים\תוכניות אירוח בנסיון להשכיח את התמונה מהראש שלי. (כן כן, אשמתי שלחצתי. לא חשבתי שיהיה כל כך גרוע. רוצה לראות מי לא ילחץ...)

    השבמחק
  2. :) אני ממליצה על פרק כלשהו של סאות' פארק. זה מיד ישכיח הכל!

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Road Trip

היות ואני לא מרבה לצאת מהרדיוס הבועתי שלי יותר מדי, והיות ומאז ואינני מובטלת נסיעות שכאלה באמצע היום לנופים רחוקים וזרים לא צצות לעתים קרובות, חשתי צורך לנצל את הנסיעה אתמול למשרד עורכי הדין של בעל הבית שלי, כדי להרגיש כמו בימים הטובים ההם של האבטלה. על אף שהנסיעה לראשון לציון היא לא למטרת יום כיף בסופרלנד (יותר כמו יום-לא-כיף במינוס-בבנק-לנד), הנערה האובדת האופטימית שבי החליטה לחשוב חיובי. לצורך כך הצטיידתי במפה (גם כי אני אובדת בדרכים מטבעי וגם כי ככה עושים ברוד טריפ), אלא שאז שכחתי אותה והגעתי בטעות לים (שנמצא בצד המנוגד של היעד שלי, אבל היה נעים לראות), ברשימת השמעה משמחת באייפון (פתחתי קטגורית "Fun Tunes"), ובצידה לדרך כמו יוגורט 1.5 אחוז ואפרסק (זוכרים את משטר התזונה המבאס שלי? אז הוא עדיין מבאס). גם זה משהו אז מה זה משנה אם במקום בית מלון מפנק או טבילה מצננת בבריכה אני אאלץ לחתום על 12 צ'קים וצ'ק ביטחון אחד ביד רועדת ובלב כואב? אני פשוט אדמיין שהדירה שלי בכרם היא ריזורט בספרד ועל זה לגמרי הייתי שמה שכירות כל חודש. אם מצלמים מטושטש אפשר להתבלבל עם ספרד....

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ...

ההתחלה

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי. במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה. כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג. אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (...