דילוג לתוכן הראשי

תסמונת טורנט

בעודי מבצעת את סבב ההורדות היומי (יום שני: גוסיפ, צ'אק, 24, טרמה), אני מעכלת אט אט את העובדה שעונת ה-sweeps של מאי הולכת לגמור לי על חיי האבטלה. בכל שנה במאי, נערך מדד רייטינג של רשתות השידור האמריקאיות וכולן מתאמצות ממש חזק להפציץ בפרקי מופת. יש עוד תקופות במהלך השנה שבה המדידה הזאת מתבצעת, אבל חודש מאי מסמל את המעבר ללוח שידורי הקיץ והפרידה מהתכניות האהובות.

"Lost". מצד אחד, איזה יופי שנגמר כבר. מצד שני... וואלה?

מאי הוא גם בדרך כלל החודש הזה שבו ברוב הסדרות מתרחש מוות מפתיע, עזיבה דרמטית או זיווג לא צפוי (לא עושה ספוילרים, אבל קחו בחשבון את "אבודים", "גוסיפ גירל", "אחים ואחיות", "V" ו"האנטומיה של גריי" שאני לא צופה בה אז לא באמת אכפת לי).

זה מספיק קשה לחכות שבוע לסדרה שאתה אוהב כשאתה עובד, אז אתם יכולים לתאר לעצמכם שבתור מובטלת, הקושי רק עולה. כבר כתבתי כאן בעבר כמה מבאס להיות מובטל בקיץ בעקבות הסיפור הזה, ומה אפשר לעשות בנידון, אבל מאז חלו התפתחויות נוספות. "Glee" של פוקס חזרה לאוויר לעונת קיץ משמחת, "Treme" של HBO עושה רושם של סדרה אהובה חדשה ולעזאזל, נדמה כאילו תמיד יהיו לי פרקים של "חוק וסדר" להוריד לנצח. "Party Down" המעולה של סטארז כבר בפרק השלישי של העונה השנייה, ואם עוד לא צפיתם בראשונה, זה הזמן (זה כמו בוטנים... תענוג). "True Blood" צריכה לחזור ב-13 ביוני ועונה רביעית כבר בעבודה, אבל לא בטוח שיהיה כיף כמו בהתחלה. "הפמליה" בדרך חזרה ב-27 ביוני שזה משמח באופן חלקי (בהתחשב בזה שעונה 6 היתה צולעת בחלקה הראשון), ביחד עם העונה השנייה של "Hung" שאם צלחתם את הפרק הרע הראשון של העונה הראשונה, בוודאי גיליתם שזו סדרה מעולה!

מה שכן, בין לבין תשאירו מקום לקולנוע. כמה סרטים שבדרך וכמה שיגיעו בקרוב (מי מהם שיגיע קודם למשמר הטורנטים שלי יזכה באהבתי הנצחית ואם כבר, אז שמישהו ישלח אותי לטורנט ראוי של She's Out of My League, כי כבר אין לי סבלנות לחכות!):

אמרתי את זה אז ואומר את זה שוב: "Hot Tub Time Machine" בייבי!



מקגרובר, שכבר דיברנו עליו (יורמה טקון מהגנג של אנדי סמברג מביים)




"Get Him To The Greek" - סיפור ההמשך של אלדו סנואו (ראסל ברנד) מ"Forgetting Sara Marshall":



"Despicable Me" שנראה חמוד ולא מזיק



"Dinner for Schmucks" משלב את החיבה שלי לסטיב קארל עם אהבתי הנצחית לפול ראד (שאוט אאוט לאחות מאיי לאב ג'וש):




ולמרות שבעיני לאונרדו דיקפריו ואלן פייג' הם שני אכלני ראשים עם כישורי משחק מוגבלים, אני בכל זאת מצפה ל"Inception"




כן, אני עוד יכולה להמשיך, אבל במקום זה אתם מוזמנים לעדכן בעצמכם עם לינק הולם לטריילר.

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Road Trip

היות ואני לא מרבה לצאת מהרדיוס הבועתי שלי יותר מדי, והיות ומאז ואינני מובטלת נסיעות שכאלה באמצע היום לנופים רחוקים וזרים לא צצות לעתים קרובות, חשתי צורך לנצל את הנסיעה אתמול למשרד עורכי הדין של בעל הבית שלי, כדי להרגיש כמו בימים הטובים ההם של האבטלה. על אף שהנסיעה לראשון לציון היא לא למטרת יום כיף בסופרלנד (יותר כמו יום-לא-כיף במינוס-בבנק-לנד), הנערה האובדת האופטימית שבי החליטה לחשוב חיובי. לצורך כך הצטיידתי במפה (גם כי אני אובדת בדרכים מטבעי וגם כי ככה עושים ברוד טריפ), אלא שאז שכחתי אותה והגעתי בטעות לים (שנמצא בצד המנוגד של היעד שלי, אבל היה נעים לראות), ברשימת השמעה משמחת באייפון (פתחתי קטגורית "Fun Tunes"), ובצידה לדרך כמו יוגורט 1.5 אחוז ואפרסק (זוכרים את משטר התזונה המבאס שלי? אז הוא עדיין מבאס). גם זה משהו אז מה זה משנה אם במקום בית מלון מפנק או טבילה מצננת בבריכה אני אאלץ לחתום על 12 צ'קים וצ'ק ביטחון אחד ביד רועדת ובלב כואב? אני פשוט אדמיין שהדירה שלי בכרם היא ריזורט בספרד ועל זה לגמרי הייתי שמה שכירות כל חודש. אם מצלמים מטושטש אפשר להתבלבל עם ספרד....

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ...

ההתחלה

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי. במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה. כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג. אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (...