דיני עבודה

חרדתי כל כך מהיום הזה שבו אני אגלה שאני חיה מסופ"ש לסופ"ש. כמובטלת, שנאתי את הסופ"ש. בעוד אני את השקט והשלווה הרווחתי באמצע השבוע, חבריי העובדים ביקשו מנוחה דווקא בסופו, מה שהקשה עלי לקיים חיי חברה תקינים (זה והעובדה שהטרדתי אותם באמצע היום עם אס.אם.אסים של "ערה?" או "ים?" מתוך ידיעה ברורה שהם ישנאו אותי).

אבל עכשיו אני עושה מאמץ גדול לא להפוך לבטטת ספה כשיורד החושך על השבוע (או שמא אולי אני אמורה לומר זורחת השמש?), מה גם שאני מנסה בכל כוחי לשמר את מנהג היציאה האחת באמצע השבוע (אבל חייב להיות חוק שאירועי אמצע שבוע יחלו בשמונה בערב או לפחות בתשע).

זה קשה לי מנשוא, היות ואני אדם הזקוק ל-7.5 שעות השינה שלו בלילה (גם אפליקציית השינה שלי באייפון תסכים איתי). אבל אני משתדלת, בכל יום מחדש, לזכור מה הביא אותי לפרישה מוקדמת מחיי העבודה מלכתחילה ולעשות מאמץ (לנסות) לצאת מחוץ לביתי הנעים והנוח ולפגוש בני אדם. ואם לפעמים אני שוכחת, תעשו טובה ותזכירו לי?

נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

נ.ב: הפוסט לא תקף לאירועים המוניים / מסיבות יום הולדת במגה בארים / מזג אוויר חם, לח ו/או דביק. אז אתבצר בביתי. 

תגובות

  1. אני דווקא חושבת שחיי האבטלה הם החיים הנכונים.
    כל הקטע שאתה חייב להיות כל הזמן במשרד בלי יכולת לצאת ממנו למשהו שיעשה לך טוב, כמו ים, או פגישה חברית הוא מוזר.
    הרי גם אם תצא לשעה לים, תוכל לחזור ולעבוד.
    בכלל, לחלק את היום או השבוע שלנו למשהו כל כך מובהק כמו עבודה וחופש זה קשה לי.
    אני אוהבת לעבוד מהבית, כך אפשר לשלב.

    השבמחק
  2. אני ארחיב ואעז לומר שזה שבעולם המודרני הקפיטליסטי עלינו על השיטה הזאת של עבודה כל השבוע, לא אומר שאין שיטה טובה יותר.. אנחנו מפספסים פה משהו. אולי 4 ימי עבודה הם מתכון לעושר כלכלי עולמי?

    השבמחק
  3. שריפה של כל הבנקים וחזרה לבארטרים. איי פון תמורת חמישים תפוחי אדמה ועז מהחצר האחורית שלי בכרם. אהה, וגם סייסטה.

    השבמחק
  4. היית צריך להתחיל בסייסטה, סיסטה...

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

ההתחלה

אני ויטו ספטפורה