דילוג לתוכן הראשי

דיני עבודה

חרדתי כל כך מהיום הזה שבו אני אגלה שאני חיה מסופ"ש לסופ"ש. כמובטלת, שנאתי את הסופ"ש. בעוד אני את השקט והשלווה הרווחתי באמצע השבוע, חבריי העובדים ביקשו מנוחה דווקא בסופו, מה שהקשה עלי לקיים חיי חברה תקינים (זה והעובדה שהטרדתי אותם באמצע היום עם אס.אם.אסים של "ערה?" או "ים?" מתוך ידיעה ברורה שהם ישנאו אותי).

אבל עכשיו אני עושה מאמץ גדול לא להפוך לבטטת ספה כשיורד החושך על השבוע (או שמא אולי אני אמורה לומר זורחת השמש?), מה גם שאני מנסה בכל כוחי לשמר את מנהג היציאה האחת באמצע השבוע (אבל חייב להיות חוק שאירועי אמצע שבוע יחלו בשמונה בערב או לפחות בתשע).

זה קשה לי מנשוא, היות ואני אדם הזקוק ל-7.5 שעות השינה שלו בלילה (גם אפליקציית השינה שלי באייפון תסכים איתי). אבל אני משתדלת, בכל יום מחדש, לזכור מה הביא אותי לפרישה מוקדמת מחיי העבודה מלכתחילה ולעשות מאמץ (לנסות) לצאת מחוץ לביתי הנעים והנוח ולפגוש בני אדם. ואם לפעמים אני שוכחת, תעשו טובה ותזכירו לי?

נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

נ.ב: הפוסט לא תקף לאירועים המוניים / מסיבות יום הולדת במגה בארים / מזג אוויר חם, לח ו/או דביק. אז אתבצר בביתי. 

תגובות

  1. אני דווקא חושבת שחיי האבטלה הם החיים הנכונים.
    כל הקטע שאתה חייב להיות כל הזמן במשרד בלי יכולת לצאת ממנו למשהו שיעשה לך טוב, כמו ים, או פגישה חברית הוא מוזר.
    הרי גם אם תצא לשעה לים, תוכל לחזור ולעבוד.
    בכלל, לחלק את היום או השבוע שלנו למשהו כל כך מובהק כמו עבודה וחופש זה קשה לי.
    אני אוהבת לעבוד מהבית, כך אפשר לשלב.

    השבמחק
  2. אני ארחיב ואעז לומר שזה שבעולם המודרני הקפיטליסטי עלינו על השיטה הזאת של עבודה כל השבוע, לא אומר שאין שיטה טובה יותר.. אנחנו מפספסים פה משהו. אולי 4 ימי עבודה הם מתכון לעושר כלכלי עולמי?

    השבמחק
  3. שריפה של כל הבנקים וחזרה לבארטרים. איי פון תמורת חמישים תפוחי אדמה ועז מהחצר האחורית שלי בכרם. אהה, וגם סייסטה.

    השבמחק
  4. היית צריך להתחיל בסייסטה, סיסטה...

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

דגני בוקר

בוקר חמישי (וואלה?! עבר שבוע), 15/4/2010 שעת יקיצה : 09:40 מחשבה ראשונה עם יקיצה : אם אני ארצח את הפועלים הצעקניים שבונים בית ליד החלון שלי, ידעו שזה על רקע רעשני ולא על רקע לאומני? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לתכנן רצח פעילויות נוספות מתוכננות : הפרק החדש של סאות' פארק כבר יורד

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע