דלג לתוכן הראשי

דין אכילת חינם במקרה של אבטלה


על פי רוב, לאנשים האלו שהולכים לכל אירוע חינמי זמין אנו קוראים בשפת הבריות "אוכלי חינם". אוכל-חינם יכול להיות השכן שלכם, חבר לעבודה, או אפילו בן משפחה. יש לכבד אותו מתוקף קרבתו ומהחשש שהוא מקושר לכל מי שאתם מכירים, אך יש לשמור ממנו מרחק ביטחון למען שמכם הטוב. חיבוק בפומבי עם אוכל-חינם ילווה בהכרח בקריצה סודית לאדם שלישי הנוכח בזירה - קריצה מרמזת שאין בה כדי להעליב את אוכל החינם, אך יש בה כדי להתריע על מודעות מוחלטת לסיטואציה.

במקרים קיצוניים דין אוכל-חינם הוא אחר, וזהו כמובן המקרה שלשמו התכנסנו: אבטלה (פרילאנסרים נכנסים תחת הקטגוריה, אנשים שמרוויחים ממש מעט נותרים בחוץ*). מובטלים חייבים בהכרח לנסות ולאכול חינם בכל הזדמנות שניתנת להם, אך עדיין נדרשת מהם מיומנות עדינה של ברירת האירועים וסירוב להצעות לסירוגין.

ועל מנת להמחיש את התיאוריה המתפתחת כאן, הערב, למשל, תתקיים בדלאל מסיבת השקת גיליון האנשים הסקסיים של טיים אאוט. כחברת מערכת העיתון לשעבר הוזמנתי לאירוע המתהדר במשקאות חינם. אני לא נמנית  עם 100 האנשים הסקסיים של תל אביב, וגם לרשימת הקולים לא נכנסתי, אבל הסטטוס התעסוקתי (או ה"א-תעסוקתי") שלי מאפשר לי ללכת ולחגוג -  את הסקסי, את הקוּל ובעיקר את הבר הפתוח – מבלי להימנות עם קבוצת אוכלי החינם.

כי כשאתה מובטל, אתה לא אוכל חינם. אתה אוכל חכם.

נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת


* אנשים שמרוויחים ממש מעט הם או א': סטודנטים, ואז הם אוכלים אצל אמא, או ב': פראיירים, ואז בעיה שלהם, או ג': מקדמים את הקריירה על חשבון המינוס ואז בעיה שלהם. 

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת: "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי."

רמז מקדים בעלילה
לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות
שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום.

מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומס של חיים…

ההתחלה

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי.
במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה.
כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג.
אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (זול) בא…

אני ויטו ספטפורה

בעונה האחרונה של הסופרנוס, ויטו ספטפורה (ואם לא ראיתם אז אולי כדאי שתברחו מכאן, ועכשיו), הדובי החמוד שכלוא בגוף של הומו בארון, נאלץ לשוב ולעבוד בבניין (והפעם לא רק להשתזף על כסא הנוח באתר ולרדת לגברים זרים עם עלות השחר). זו לא העבודה שמפריעה לו כמו הזמן שלא עובר בחיים החדשים והקונבנציונליים שלו. הוא סופר את הדקות, נמנע בכל כולו מלהסתכל על השעון ולראות מה השעה, מפענח את מצב השמש בשמיים, משוכנע שהגיע הזמן לארוחת הצהריים. רק אז הוא מעז להביט בשעון, רק כדי לגלות שעברה בערך חצי שעה...

גם שונא לעבוד וגם אוהב לאכול - שילוב קטלני. ויטו ספטפורה ו"חבר"
זו לא רק סצנה שונה מאוד בנוף הסופרנוסי, בה אנחנו שומעים את המחשבות של הדמות - שיטה שיוצרי הסופרנוס נמנעו ממנה לרוב והסתפקו במבטים ובסמלים שפתוחים לפרשנויות - זו גם סצנה שכל נערה אובדת, וכל אדם שנתון לשעבוד הקפיטליסטי ולחוקיו יכול להזדהות איתה באופן קורע לב.

השעה היא 10:54 עכשיו. אני יודעת את זה כי אני, בניגוד לויטו, לא עובדת בבניין, אלא מול מחשב עם שעון. השמש שבחוץ לא אומרת לי מאום, כי אני במשרד. זו לא העבודה שמפריעה לי כמו הציפייה הדרוכ…