דילוג לתוכן הראשי

דין אכילת חינם במקרה של אבטלה


על פי רוב, לאנשים האלו שהולכים לכל אירוע חינמי זמין אנו קוראים בשפת הבריות "אוכלי חינם". אוכל-חינם יכול להיות השכן שלכם, חבר לעבודה, או אפילו בן משפחה. יש לכבד אותו מתוקף קרבתו ומהחשש שהוא מקושר לכל מי שאתם מכירים, אך יש לשמור ממנו מרחק ביטחון למען שמכם הטוב. חיבוק בפומבי עם אוכל-חינם ילווה בהכרח בקריצה סודית לאדם שלישי הנוכח בזירה - קריצה מרמזת שאין בה כדי להעליב את אוכל החינם, אך יש בה כדי להתריע על מודעות מוחלטת לסיטואציה.

במקרים קיצוניים דין אוכל-חינם הוא אחר, וזהו כמובן המקרה שלשמו התכנסנו: אבטלה (פרילאנסרים נכנסים תחת הקטגוריה, אנשים שמרוויחים ממש מעט נותרים בחוץ*). מובטלים חייבים בהכרח לנסות ולאכול חינם בכל הזדמנות שניתנת להם, אך עדיין נדרשת מהם מיומנות עדינה של ברירת האירועים וסירוב להצעות לסירוגין.

ועל מנת להמחיש את התיאוריה המתפתחת כאן, הערב, למשל, תתקיים בדלאל מסיבת השקת גיליון האנשים הסקסיים של טיים אאוט. כחברת מערכת העיתון לשעבר הוזמנתי לאירוע המתהדר במשקאות חינם. אני לא נמנית  עם 100 האנשים הסקסיים של תל אביב, וגם לרשימת הקולים לא נכנסתי, אבל הסטטוס התעסוקתי (או ה"א-תעסוקתי") שלי מאפשר לי ללכת ולחגוג -  את הסקסי, את הקוּל ובעיקר את הבר הפתוח – מבלי להימנות עם קבוצת אוכלי החינם.

כי כשאתה מובטל, אתה לא אוכל חינם. אתה אוכל חכם.

נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת


* אנשים שמרוויחים ממש מעט הם או א': סטודנטים, ואז הם אוכלים אצל אמא, או ב': פראיירים, ואז בעיה שלהם, או ג': מקדמים את הקריירה על חשבון המינוס ואז בעיה שלהם. 

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

דגני בוקר

בוקר חמישי (וואלה?! עבר שבוע), 15/4/2010 שעת יקיצה : 09:40 מחשבה ראשונה עם יקיצה : אם אני ארצח את הפועלים הצעקניים שבונים בית ליד החלון שלי, ידעו שזה על רקע רעשני ולא על רקע לאומני? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לתכנן רצח פעילויות נוספות מתוכננות : הפרק החדש של סאות' פארק כבר יורד

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע