דילוג לתוכן הראשי

דמי אבטלה

עוד בוקר בלשכת התעסוקה ואני מבינה יותר ויותר כמה אני לא באמת שייכת. תראו את האיש הזה בתמונה למשל. בהיעדר שלט מסודר בבניין קרית הממשלה שיסביר לבריות שאפילו אם כאן זה לא אמריקה, מן הראוי שיצמדו לימין, אנשים כמוני - שמנסים בכל כוחם להתייצב בלשכה במהירות ולשים את הרגע הזה מאחוריהם - לא מצליחים לזרז את התהליך המעיק. מי שעומד ככה במדרגות נעות עם הידיים פרושות לצדדים (אמא שלך לא לימדה אותך שהמעקה הזה מלוכלך?!), צריך מכה בטוסיק. וזווית הצילום מעידה שהייתי במרחק קצר מאוד מענישה דומה (ובמרחק קצר אף יותר מתביעת הטרדה).

נ.ב: הישבן שלך לא בנוי לכיסי דגמ"ח


אחרי שהגעתי אל מכונת ההתיצבות שאף פעם (אולי פעם אחת) לא באמת מצליחה לזהות את טביעת האצבע שלי, נאלצתי לפנות אל התור המעיק לא פחות להתייצבות ידנית אצל הפקיד החייכן וטוב הלבב שלי שלמעשה לא חייך מעולם ובוודאי שלא הרעיף טוב לב מיותר לכיווני (ולמה שיהיה טוב אליי, אני הרי כמעט בתחתית הסולם החברתי. דרגה אחת מעל אנשים שמצאו תעסוקה בפקידות לשכת התעסוקה). לפני עמדה גברת עם סלים, שאולי לא תפסה את כל הספסלים, אבל אכלה לפקיד את הראש מספיק בשביל שהוא יוכל לקבל אותי בקור מקפיא יותר מבימים חמים אחרים.

הפקיד החייכן והגברת עם הסלים


כשהשבוע נפתח ככה, אני נוטה לפקפק בימים שעתידים להגיע.

נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

תגובות

  1. אוי! הכי הייתי מתעצבנת על אלה שעומדים כאילו המדרגות הנעות של אבא שלהם.
    הישראלים האלה לא לומדים שום דבר טוב מהשכנים הרחוקים. הכי אוף

    השבמחק
  2. את מלכה!
    ולא הופתעתי לראות שגם בלישכה מלאי הישבנים מאכזב עד מכאיב לעיניים

    השבמחק
  3. הכי טוב להיות טפיל של ביטוח לאומי ולשנורר.....לכי לעבוד במקום להתפרנס על חשבון משלם המיסים ילדת שמנת שכמותך

    השבמחק
  4. מסכים עם כל מילה של אנונימי מצ"ב לינק שמסביר

    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1171607

    באדיבות תפוז וגברת בגון

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

דגני בוקר

בוקר חמישי (וואלה?! עבר שבוע), 15/4/2010 שעת יקיצה : 09:40 מחשבה ראשונה עם יקיצה : אם אני ארצח את הפועלים הצעקניים שבונים בית ליד החלון שלי, ידעו שזה על רקע רעשני ולא על רקע לאומני? פעילות מרכזית מתוכננת להיום : לתכנן רצח פעילויות נוספות מתוכננות : הפרק החדש של סאות' פארק כבר יורד

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע