דלג לתוכן הראשי

ג'רזילישס

אני לא חושבת שזה צריך להפתיע מישהו שאני צופה אדוקה בג'רזי שור (אני לא מפלה בין תכניות טלוויזיה ודי יש לי זמן לראות את כולן), אבל אם הדבר נפל הרגע כרעם ביום שרב אז אני מתנצלת. בנוסף, האובססיה שלי לסופרנוס בשידורים החוזרים בערוץ 2 היא גם לא סוד,ואם עוד לא יצא לכם לצפות ביצירת המופת המפוקפקת "ג'רזילישס", אז אני מצרפת לכם פה סרטון קטנטן שיעשה לכם היכרות עם החומר:


אני לא נוטה לחשוב בשום צורה שסנוקי היא בחורה מושכת (זאת אומרת, אני יכולה להבין איך גמדה שהיא 90 אחוז ציצים ועשר אחוז פאף יכולה לשרת גבר נאמנה), אבל אני מחבבת אותה ואת המסירות שלה ושל דה סיצ'ואיישן, רוני ופולי לשילוש הקדוש: כביסה, חדר כושר ומכון שיזוף. כמו ש"המצב" היטיב להסביר פעם, כשאתה מתאמן, עובד על השיזוף שלך ולובש בגדים נקיים, אתה נהנה יותר כשאתה בא להרים בחורות זולות בבארים זולים עוד יותר. ואני מרגישה אותו. באמת.

א-מ-מה, לי יש מכונת כביסה בבית, מה שחוסך לי ביקור במכבסה, וגם חדרי כושר אני די מתעבת, אז בניתי לי תכנית אימונים לעצלנים ב-Wii Fit. מה שמשאיר אותי בסופו של יום עם המחסור החמור בסלוני שיזוף בישראל. מה עם ללכת לים, אתם שואלים? כשייקחו משם את החול, אני עונה. וזה מוביל אותי להשלמת השילוש הסיצ'ואיישני הקדוש בעזרת עזרים ביתיים פשוטים, בדיוק כפי שאני אוהבת.

וכך, בכל יום בשלוש לערך קרן אור חזקה חודרת לסלוני ונעלמת סופית בשעה שש. את שלוש השעות האלה אני מבלה על ספה נפתחת המכוונת בזווית מדויקת במה שאני מכנה "זמן שיזוף האבטלה שלי". והראיות, לפניכם:

חברתי הטובה, הקונסולה של Wii

קרן השמש בסלוני

מול החלון על הספה הנפתחת

את המודאגים אני מרגיעה: אין לי כוונה לבנות ציפורניים מפלצתיות ולנפח את השיער שלי למימדי ענק... רק גוון בז' מחמיא בצירוף קרם הגנה... פולניה, בכל זאת. 

נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת: "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי."

רמז מקדים בעלילה
לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות
שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום.

מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומס של חיים…

ההתחלה

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי.
במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה.
כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג.
אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (זול) בא…

אני ויטו ספטפורה

בעונה האחרונה של הסופרנוס, ויטו ספטפורה (ואם לא ראיתם אז אולי כדאי שתברחו מכאן, ועכשיו), הדובי החמוד שכלוא בגוף של הומו בארון, נאלץ לשוב ולעבוד בבניין (והפעם לא רק להשתזף על כסא הנוח באתר ולרדת לגברים זרים עם עלות השחר). זו לא העבודה שמפריעה לו כמו הזמן שלא עובר בחיים החדשים והקונבנציונליים שלו. הוא סופר את הדקות, נמנע בכל כולו מלהסתכל על השעון ולראות מה השעה, מפענח את מצב השמש בשמיים, משוכנע שהגיע הזמן לארוחת הצהריים. רק אז הוא מעז להביט בשעון, רק כדי לגלות שעברה בערך חצי שעה...

גם שונא לעבוד וגם אוהב לאכול - שילוב קטלני. ויטו ספטפורה ו"חבר"
זו לא רק סצנה שונה מאוד בנוף הסופרנוסי, בה אנחנו שומעים את המחשבות של הדמות - שיטה שיוצרי הסופרנוס נמנעו ממנה לרוב והסתפקו במבטים ובסמלים שפתוחים לפרשנויות - זו גם סצנה שכל נערה אובדת, וכל אדם שנתון לשעבוד הקפיטליסטי ולחוקיו יכול להזדהות איתה באופן קורע לב.

השעה היא 10:54 עכשיו. אני יודעת את זה כי אני, בניגוד לויטו, לא עובדת בבניין, אלא מול מחשב עם שעון. השמש שבחוץ לא אומרת לי מאום, כי אני במשרד. זו לא העבודה שמפריעה לי כמו הציפייה הדרוכ…