דילוג לתוכן הראשי

דמי אבטלה

אחרי שסיכמנו שלהיות גם חולה וגם מובטלת יכול לבאס אפילו את הישבן הכי אופטימי, יצאתי אני (ואיתי הישבן האופטימי המבואס) לטיול קצר לאורך הטיילת. טיולים קצרים מהסוג הזה - שוטטות חסרת, אך עם זאת מלאת, תכלית - הם יתרון אבטלתי שלא ניצלתי כראוי בשבועות החולפים (ורצוי שאנצל יותר). ואם כבר, אז פעילות שכזו מכריחה לחיצה על כפתור השאפל (אגב, עכשיו כשיש מסכי מגע, איך קוראים לכפתורים?) והנאה אקראית מטראקים חבויים עמוק בנבכי האייטיונז.


השיר הראשון שצץ באוזניות שלי באקראי היה "No Thing On Me" של קרטיס מייפילד, הידוע גם בשם "Cocaine Song" מתוך פס הקול של הסרט "Super Fly". קרטיס אמנם כתב את השיר על האבקה המנצנצת, אבל אותו סם שמייפילד שר עליו לא חייב להיות מהסוג שבאמת ביאס לו את החיים בשכונה. הוא יכול להיות כל מה שמבאס לכל אחד מאיתנו את החיים באופן כללי.


חליפה לבנה ואקדח - קלאסה
אבל לא באתי לבאס גם לכם את התחת, ההפך - באתי להרים ת'אווירה! לשיר תוכלו להאזין בקטע מתוך הסרט (באזור 3:34), ואת המילים - החלק החשוב בשיר - אני מביאה כאן למטה, לא לפני שאדקלם בלב: "האיש לא יכול להפיל שום דבר עליי" ואשוב להיות אופטימית:




I have met many people over the years
And in my opinion I have found that
People are the same everywhere
They have the same fears
Shed similar tears
Die in so many years
The oppressed seem to have suffered the most
In every continent - coast to coast
Now our lives are in the hands of The Pusherman
We break it all down
In hopes that you might understand
Don't make no profit for The Man

I'm so glad I've got my own
So glad that I can see
My life's a natural high
The man can't put no thing on me

There's somethin' kinda funny
How The Man take your money
He's shrewd as he can be
In such a way you'll never see
It's a terrible thing inside
When your natural high has died
The weaker turn to dope
And put all aside their hope

I'm so glad I've got my own
So glad that I can see
My life's a natural high
The man can't put no thing on me

Twinkling twinkling grains
They do all sorts of things
While your inner mind is pleased
Your conscience is only teased...

More and more you feed
Until you grow another need
Playing fantasy
You have no reality

I'm so glad I've got my own
So glad that I can see
My life's a natural high
The man can't put no thing on me

Sit down and take a listen
This may be something that you're missin'
I know your mind,
You want it funky
But you don't have to be no junkie

Just be glad you've got your own
So glad that I can see
My life's a natural high
The Man can't put no thing on me

I'm so glad I've got my own
So glad that I can see
My life's a natural high
The man can't put no thing on me

Sure is funky
Sure is funky
I ain't no junkie
I ain't no junkie

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת : "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי." רמז מקדים בעלילה לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום. מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומ

אני ג'ואן האריס

טוב, הלוואי. זאת אומרת, אני לא ממש מתיימרת להיות שופעת כמוה (מה גם שנתוני הטבעיים לא מאפשרים לי), ואני גם לא ממש ג'ינג'ית חצופה (אולי קצת חצופה) ומאופקת לפרקים (ממש לא מאופקת, אפילו לא לפרקים), אבל בכל מה שנוגע למשמעות הדמות של מיסז האריס, אני לגמרי טים ג'ואן. אם אתה אוהב את זה, שים על זה טבעת. וגם תהיה רופא. את מרתון הסופרנוס שלי החליף מרתון מאד מן במאמץ להשלים במהרה את כל פרקי העונות הקודמות. באופן מעניין למדי, תמת העבודה מאפיינת את שתי הסדרות בעקיפין ושלא בעקיפין. המשרד במקרה של הסופרנוס הוא עוד יום במאפיה וההתלבטויות של טוני כבוס הם כאלו של כל מנהל, ובמקרה של מאד מן, מדובר במשרד של ממש והיות והעבודה החדשה שלי היא מעין גרסה מודרנית ודיגיטלית של סטרלינג קופר, אז העניין שאני מגלה בסדרה רק גובר (מעניין מה יהיה התירוץ שלי כשאתחיל את "הסמויה"). אבל מאד מן, למרות שמתרחשת ברובה במשרד פרסום, ממש לא סובבת רק סביב עולם העבודה, ולמרות הטייטל הגברי, אני נוטה לחשוב שדווקא הדמויות הנשיות בסדרה עושות אותה למה שהיא (וכן אולי זה קשור לזה שאני אשה). ג'ואן האריס (לשעבר

כלים לחיים

אם חשבתם שמובטלת שכמותי מבלה את מרבית חיי האבטלה שלה בשינה, תנו הצצה יומיומית בפינת "דגני בוקר" בבלוג הזה ממש ותבינו כמה רחוק הדבר מלהיות נכון. למעשה, לאחרונה הבנתי שהפעילות שאני מבצעת הכי הרבה בשלושת החודשים החולפים היא שטיפת כלים. פעם אהבתי לשטוף כלים. זה קרה גג פעם ביומיים כשהכפיות אזלו ונהגתי להתייחס לדקות הספורות בהן אני רוכנת מעל הכיור ומקרצפת, כאל דקות של ניקוי ראש. אי אפשר לעשות מולטיטסקינג עם ידיים מלאות סבון וכאדם שמשתדל לבצע שתי פעולות במקביל ככל האפשר (כל פעולה שניתן לשלב עם טלפון או עם צפייה בטלוויזיה, או עם שתיהן), שטיפת הכלים לא הותירה לי ברירה, אלא להתרכז במשימה אחת בלבד. אבל מאז שאני מובטלת ומנסה את כוחי במטבח כתחביב וכפתרון לשעמום, אני מוצאת את עצמי עם ערימות כלים בלתי נגמרות, והיות ופעולת השטיפה חדלה להוות לי סוג של תרפיה והפכה לקוץ בישבני המובטל, המצאתי שיטה על בסיס עיקרון הרמייה העצמית (עיקרון מטופש אבל אם מתמידים בו אז הוא אשכרה עובד, עד שאתה עולה עליך וחושף את הטמטום של עצמך) שהיא שלב מקדים לאקט השטיפה עצמו. לתרמית הזאת קוראים "השרייה" - ע