דלג לתוכן הראשי

יש לי חמש על זה

למרות האמריקנופיליות היחסית שלי, בלב אני יודעת לומר שהבריטים מנצחים בכל מה שקשור לקלאסה או לשכל. עובדה, הם ידעו לפני כולם לנצור לעד את השעה חמש בכל יום. אז הם מפנים זמן למנחת התה ומשם הם זורמים לפאב המקומי למנחת האלכוהול.

אני לא יודעת מה יש בשעה חמש שהופך אותה לשעה כה משמעותית ביום, אבל אני כן יודעת שאם יש משהו משותף בין עולם האבטלה לעולם העבדות, הרי שזוהי אותה השעה. חמש אחר הצהריים זהו הצומת של היום. כמובטלת, השעה חמש היתה השעה בה העת להכריע, האם היום הזה ימשיך בתנומה חפוזה על הספה וייגמר בצליית המוח מול הטלוויזיה, או האם יהיה זה הזמן לנצל את הדקות האחרונות של השמש על חוף הים, ומשם הלילה כה צעיר.

כמשועבדת, השעה חמש היא השעה בה נמס המוח. כל נסיון או בדל של מאמץ לנסות ולהחיות את השכל, הוא אבוד מראש. מצד אחד מדובר בשעה שמרמזת על כמעט-קצו של יום העבודה, מהצד השני השעה (או השעתיים) הנותרות בפני האדם העובד מהשעה חמש והלאה, הם השעתיים הקשות ביותר ביום כולו. עוד יותר משעות הבוקר העצלות.

לכן, יוטב לו לאדם, אם לצד החזרת הסיאסטה, לצד קיצור השבוע לארבעה ימי עבודה ולצד החוק שאוסר להופיע במשרד לפני השעה 11 בבוקר (וזה כולל גם מענה לטלפונים שאסור בהחלט), יוטב לו לוותר מראש על הנסיון להפיק מעצמו תועלת מעבר לשעה חמש, ולפרוש למנחת התה (או הקפה השחור) בהקדם האפשרי.

קפה....


לו הייתי שר העבודה, לו...

ובאווירה זו (ובשעה זו) תסלחו לי, אבל יש לי ישיבה לנסות ולהישאר בה מרוכזת.
נשיקה חיבוק נשיקה חיבוק,
נערה אובדת

תגובות

  1. יוטב גם יוטב לה לבתאדם :)
    פלוס - מאוד אהבתי את הכותרת, גירל!
    לו היית אפדייטד לצורך הערב, לו...
    סםסם, נוֹ לסבו יוֹ ;)

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לפני שנה

כך התחיל הפוסט הראשון שלי כנערה אובדת: "בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי."

רמז מקדים בעלילה
לחצו פליי והמשיכו לקרוא להאדרת אפקט האמוציונאליות
שנה אחרי, ובסוף החודש אחגוג יום הולדת 30. כבר לא באמת רוצה לקרוא לזה משבר כי אין ספק שבשנה הזאת, מהרגע שהחלטתי לקחת את האבטלה לידיים, רק דברים טובים קרו. לא רק שבסופו של דבר מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם העבודה, גם מצאתי את המקום הטוב שלי בעולם של רשת, והמסיונרית שבי תמשיך לדחוק בכל מי שפוגש אותי ללמוד לקחת זמן לעצמך, אם באבטלה קצובה ומאוששת מערכות או בפרקי זמן קצרים יותר של כלום.

מאחר ואני בעצמי כבר לא מובטלת בחצי שנה האחרונה, והרגעים האבודים שלי אובדים תחת עומס של חיים…

ההתחלה

בסוף החודש אחגוג יום הולדת 29. לכאורה מחכה לי עוד שנה עד שהמשבר הנודע לשמצה יבוא עלי לרעה, אבל תמיד ידעתי שאני מקדימה את זמני. ואולי, הקידמה הטכנולוגית (זו שגרמה לדור שלם לפתח הפרעות קשב וריכוז), או האנטיביוטיקה במוצרי הבשר (זו שגרמה לילדות בנות 11 לפתח שדיים בוגרים מהרגיל), או שינוי האקלים העולמי (זה שגרם לנו לחשוב שמכוניות היברידיות יצילו את כדור הארץ) - הם אלו שגרמו לי להקדים בשנה את משבר גיל ה-30 שלי.
במקום לפתח גלי חום, תלותיות, נטייה למצבי רוח או הריון מדומה (את כל אלו פיתחתי בחודש שעבר), החלטתי להיות מובטלת. אני כמובן מעדיפה את המושג "חיפוש עצמי", אבל עם עובדות אין להתווכח, ובסופו של יום - ובפעם הראשונה בחיי הבוגרים - אין לי עבודה.
כשאין לך עבודה, וכשהעבודה שלך נחשבה לסוג של פנאי, אז יש לך פנאי, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתו. זו הסיבה שהחלטתי להפוך את הפנאי לעבודה ולהתפנות לעבוד על מה שהצעירים של היום קוראים לו בלוג.
אז זה הבלוג שלי. הוא ילווה אותי בתקופת האבטלה (לימים בוודאי תיזכר כתקופה הכי טובה בחיי) ואתם מוזמנים להתבאס עליי מהמשרד, או להזמין אותי ללאנץ' (זול) בא…

אני ויטו ספטפורה

בעונה האחרונה של הסופרנוס, ויטו ספטפורה (ואם לא ראיתם אז אולי כדאי שתברחו מכאן, ועכשיו), הדובי החמוד שכלוא בגוף של הומו בארון, נאלץ לשוב ולעבוד בבניין (והפעם לא רק להשתזף על כסא הנוח באתר ולרדת לגברים זרים עם עלות השחר). זו לא העבודה שמפריעה לו כמו הזמן שלא עובר בחיים החדשים והקונבנציונליים שלו. הוא סופר את הדקות, נמנע בכל כולו מלהסתכל על השעון ולראות מה השעה, מפענח את מצב השמש בשמיים, משוכנע שהגיע הזמן לארוחת הצהריים. רק אז הוא מעז להביט בשעון, רק כדי לגלות שעברה בערך חצי שעה...

גם שונא לעבוד וגם אוהב לאכול - שילוב קטלני. ויטו ספטפורה ו"חבר"
זו לא רק סצנה שונה מאוד בנוף הסופרנוסי, בה אנחנו שומעים את המחשבות של הדמות - שיטה שיוצרי הסופרנוס נמנעו ממנה לרוב והסתפקו במבטים ובסמלים שפתוחים לפרשנויות - זו גם סצנה שכל נערה אובדת, וכל אדם שנתון לשעבוד הקפיטליסטי ולחוקיו יכול להזדהות איתה באופן קורע לב.

השעה היא 10:54 עכשיו. אני יודעת את זה כי אני, בניגוד לויטו, לא עובדת בבניין, אלא מול מחשב עם שעון. השמש שבחוץ לא אומרת לי מאום, כי אני במשרד. זו לא העבודה שמפריעה לי כמו הציפייה הדרוכ…