כבר אמרתי לא אחת שמאז שהתחלתי לעבוד, זה לא גרם לי להפסיק לאבוד, ואני לא חושבת שזה יפסיק אי פעם. יותר מזה, מאז תקופת האבטלה שלי השלמתי סופית עם העובדה שתמיד אהיה אבודה. וכמו שהמילה "אבטלה", על כל תכונותיה השליליות, הפכה עבורי למילה נפלאה שמסמלת חופש, כך גם המילה "אובדת", הפכה בשבילי למציאה עצמית בלתי פוסקת. אבל לפני שתחשבו כולכם שהצטרפתי לכת המקדשת את משמעויות השפה או משהו (אם יש כזאת, אז נועם חומסקי הוא הישו שלה), אני אסביר למה אני מתכוונת. מחר, זהו היום האחרון שלי בעבודה הנוכחית והחל מיום שישי הקרוב אני שוב מובטלת! זאת אומרת עד תחילת החודש הבא, אז אתחיל את עבודתי החדשה כעורכת אתר Flix. נכון, זה לא חצי שנה על הספה או בים, אבל אם חושבים על זה, גם ככה עוד מעט חורף ובמצבי התעסוקתי אני בוחרת להודות על השבוע הזה ולנצל אותו עד תום (למרות שכן, בעולם מתוקן היינו זוכים לעבוד חצי שנה ובחצי השנה שאחריה לצאת לחופשה בתשלום). אז בשבוע הקרוב, אתם מוזמנים שוב, כמו פעם, להיתקל בי בשעות הצהריים, לחגוג איתי עד אמצע הלילה ולצ'וטט איתי בפייסבוק, טוויטר וכו' כאילו אין לי עבודה...